שוב אני מוצאת את עצמי מתהלכת
על פני שכבת קרח דקה.
גם בשעות הבטחות לכל,  הכל עלול לקרוס
אני לא מפחדת ליפול.
להם לא גיליתי מעולם- רגליי עשויות מאש.

שוב אני מוצאת את עצמי מסתכלת
על פני הקרקעית הקפואה.
שבויה בקסמו מתקדמת בתוך מישור אינסופי
כל צעד מוביל אותי בעתו.
להם לא גיליתי מעולם - גופי חסין מפני מבטים חודרים.

שוב אני מוצאת את עצמי בוחנת את רגליי
בתוך מגפי מסתתרות שתי להבות.
הן נשארות תמיד, בוערות באש איתנה
לא נשברות מול כל הרוחות
גם זאת לא גיליתי בפניהם - מכאן אין יותר לאן ליפול.