אני בורחת, ולא לוקחת אותך איתי, לא מעזה, לא עניין של תעוזה.
מפחדת שתפתח את הדלת תריח שלא התקלחתי כבר יומיים ותסגור אותי
לעד עם עצמי ובלי שום אפשרות להתקלח. מטר וחצי על 40 קילוגרמים
מכווצים במושב האחורי, מתעקשים שלא לסגור רגליים -
הדלת פתוחה לכולם, אבל בעצם רק לך, אז אל תלך אם הזמנתי כמה
שכנים לרכישת פופולאריות מזדמנת. והיא באמת מזדמנת המזדיינת.
מצב של אי תכנון וחוסר שליטה בצורה ספונטנית לחלוטין, ובכל זאת
דפוס חוזר של תכנון, כי בריחה לא מתוכננת בצורה מתוכננת הוא
תכנון מושלם לחיים לא מתוכננים בעליל.
אז רק כדי לא לחשוב על המשפט הקודם ורק כדי בטח שלא לנסות
לפענח את הכתובית הקטנה שבשקית ליד הקפה שבידי אני ממציאה לשני
הילדים שלא יהיו לי מעולם שמות, אבל הכל חולף מעל.
השמות היחידים שאני רואה הם שלי ושלך ושל מה שמעולם לא הסכמנו
להגדיר, והגדרנו - כי חייבים.
לפתוח עוד קופסת סיגריות זולה, להיחנק ולא לדחוק אצבעות לשום
מקום בגרון ושום מקום בכלל כי סיפוקים לא מביאים לנו את זה כבר
חודשים.


בריצה לחדר שירותים ללא אסלות, ככה זה כשמשלמים ללא מס, הכל
נורא בחינם עד שאתה נכנס לשירותים וקולט על מה באמת שילמת
ביוקר. ונראה כאילו שנה ייקח לפתוח את הרוכסן למרות ששום כרס
לא מבצבצת, עדיין, ייקח לך וקצת לי לפתוח את הרוכסן במשך שנה.
כבר 5 לפנות בוקר ואבא בטח השכים הפעם כי לא היה אף אחד שיכנס
מאוחר וימצא את עצמו עם דלת נעולה, או לחי אדומה, או עצם
שבורה. והוא לא ימצא את השטרות כי הם אינם והדלת שוב פרוצה כי
ידעת לנעול אותי דווקא כשהשתגעתי לעוף ובאמת השתגעתי, אבל לא
לעוף, בכללי. אם היה לי כלב הוא ודאי היה מתגעגע או לפחות נובח
ומרחרח כרגיל והייתי מפרשת את זה להנאתי, אומרת שהוא מזיע
מגעגועים, רעב לחיבוקים שלי, או סתם מת לזיין ת'כלבה ממול, אבל
הייתי מפרשת. אבל לא אין לי אחד, אז פחות להרגיש חייב.
והרוכסן עדיין לא מצליח להיפתח כי הידיים חלושות מספיק והמוח
פועל ספק שעות נוספות ספק שצריך לפרמט.
הרחה של ידיי בפעם האחרונה במחשבה על הרוכסן שעשה לי ת'מוות,
שוב הריח ההוא, והרוכסן נפתח. אם הייתי גבר היה הרבה יותר קל
כי אני לא יודעת מה עם אנשים אחרים התחת שלי פשוט קפא למוות,
אבל היה טוב, לפחות להשתחרר. אז ישבתי שם במן ישיבתי 'רגל פה,
רגם שם' ודמיינתי אותך בין שתי רגליי ואני כמעט יפה וכמעט
מכניסה אצבע אחת וכמעט שתיים וכמעט עם הראש לאחור והרחתי את
ידיי, ואתה כל כך יפה.


ואני בורחת ולא מכניסה אותך לתוך תסביך נוסף בתורת
הפסיכולוגיה, למרות שאילו התלהבתי מספיק יכול להיות שכמעט לא
היית מאכזב אותי.