הקיבוץ מזמין אותי לשיר
אחרי שלושים שנים
של מדבר שממה
הקיבוץ מזמין אותי
לשיר לו שיריו
ולהלל את פירותיו

אני שהייתי בן טיפוחיו
של קיבוץ ואהבתי
אהבת נפש את פרחיו
אני שהייתי ילד טוב
ירושלים ותל-יצחק
מוכן לשיר את שיריו

הקיבוץ שהיה מדבר
שממה מבחינותיו
והיה מבטל הישגיו
של כל חבר וכל תו
הקיבוץ מזמין אותי
לשיר ולהלל בפניו
את כל מעלליו

ואני שאינני יודע
אפילו להלל את מעללי
ואינני יודע להלל איש
מפניו
מפני פניו של מי
שאיש אינו יודע...
איך אוכל להלל
את מעליליו

אחרי מדבר שממה
אחרי זמן דממה
איך אוכל להלל
את מי שלא ניתן
להללו
לא אקלל
הללויה קיבוץ שבו
נולדתי
הללויה
מקום שבו פרחו
פרחי וציפורי
וריחות אהבותי
איך לא אוכל
להללך שם השם
יהללוך פי ברכה
י  ה  ו  ה
אכן, רק  ברכה
רק ברכה, אתן
אמן ואמן


16.9.2008