עדיין?
גם עכשיו?
את חייבת להרפות.
אך לכאב יש קצב משלו,
הוא אוחז חזק
ולא מרפה.
אני עוטפת אותו בעטיפות צלופן
רשרוש הנייר מקהה את התחושה
ומאפשר
להיות חצי בפנים, חצי בחוץ
רק לא להתחבר.
להיזהר!
זה עשוי להיות עסק ממכר.

לכאב יש קצב משלו.

טרם המציאו מכשיר מדידה
האומד את עומק הפגיעה?
את זמן ההחלמה?
במקרה שלך -
יום על כל יום של קשר
עוד יום על חיבוק הפרידה
ועוד שבעה על המכתב -
הוא דורש אבל מיוחד.
חודשיים מקסימום וזה עובר.

אך לכאב
יש קצב משלו.

אנשים אוהבים מתנות
אוהבים לקרוע את העטיפות.
אני שומרת אותן קרוב ללב.
הן חוסכות ממני את המחיר
הניסיון להבין
הניסיון להסביר.
זה לא סביר, אני יודעת
אך לכאב -
קצב משלו.
הוא טווה בעקביות את חוטיו.
טווה ולוחש, טווה ולוחש
אני כאן
אני כאן
אני כאן עכשיו.