יום אחד גלי הודיעה לי שהיא עוזבת, פשוטו כמשמעו.
היא טענה שנשבר לה ממני שאני ילדותי וקטן ונמאס להסתובב איתי
בהרגשה של אחות גדולה מאשר חברה של. אמרה ועזבה.
אני חושב שהיא ציפתה שאני באותה שניה אלך אחריה ואנסה לדבר
לליבה אבל לי היו תוכניות אחרות בראש.
ברגע ששמעתי את הדלת נטרקת הסתובבתי באינסטינקט שכזה לכיוון
המגירות שלי ושלפתי משם דיסק של פרל ג'אם. הכנסתי אותו למערכת
שלי שמתי אותו בפול ווליום ונשכבתי על המיטה בעיניים עצומות.
זה תענוג שאני שומר לעצמי לרגעים מיוחדים מגיל 15. לרגעים שאני
צריך לחשוב עם עצמי.
הייתי עם גלי שנתיים, מאמצע הצבא ועד היום. אולי זה היופי אולי
זו הרעננות או אולי זה הניסיון להיות בוגרת קצת יותר מכל
הסביבה שמסביבה אבל משהו בה גרם לי ללכת אחריה שבי. אי לא יודע
מה היא מצאה בי באותו זמן אבל היא כנראה ראתה הזדמנות לעצב לה
את גבר חלומותיה.
ואכן לתקופה מסויימת הייתי גבר החלומות שלה. הדיבור הלבוש
מקומות הבילוי המוזיקה והחברים עוצבו למעני כבקשתה וכל אותם
דברים שאהבתי הכדורגל בימי שישי ( בחורה של סנוקר, אבל לא
במועדונים, אצלה בבית ) הטיולים בארץ ( הספיק לי טיול אחד כדי
להבין עם מי יש לי עסק ) החומוס והשווארמות ( מגעיל ומשמין
לטענתה. עדיף מסעדות וגם אז סלטים ומיצים למינהם. .. ) כל זה
הלך קפוט רק כי היא ביקשה.

אבל כמו בכל שלטון טרור אתה לא יכול למנוע מהעם את רצונו. וכך
לאט לאט השתחרר אצלי הרסן. פה איחור כי הייתי חייב מנת פלאפל
שם נעלמתי ליומיים כי חברים קראו לי לטיול למקום שאני חייב
לראות וזה הגיע לצעקות שמחה בחתונה של אחיה כי הכנסנו גול דקה
55 ( וחטפנו שלישיה 14 דקות מאוחר יותר).

והכל נגמר ברגע ששמתי את פרל ג'אם. שם הכל התחיל שהיא אמרה שזו
חרא להקה והיא לא מבינה למה אני שומע אותם. במקומם באו כל מיני
אפרת גושיות וקרן פלסיות .

עבר חודש ואני בנאדם שונה לחלוטין. כאילו חזרתי אחורה שנתיים
אומר אפילו התעוררתי משינה עמוקה. חזרתי לכדורגל של ימי שישי
לחומוס ולטיולים. רק כשגלי עזבה הבנתי כמה התגעגתי לזה.

אבל רק כשגלי עזבה חזרתי לאותה נקודה. נכון שטוב לי והחיים שלי
מושלמים יחסית, אבל מה זה שווה שאין לך עם מי לחלוק את כל זה (
חוץ מ"הפועל" שאני לא חושב שמישהו ירצה לחלוק את זה איתי ).

רק כשגלי עזבה הבנתי  את זה.