בוקר סתוי אחד, הגעגוע לגבר היה  חזק מתמיד..
היא יכלה להריח נוכחות של גבר.
תאי הזכרון, במוחה הצליחו  לחמוק  וליצור מציאות.  
היא הריחה את האפטר שייב המשובח.
הריח מילא את נחיריה.
חושני, עוצמתי ועם זאת עדין.
כמו הגבר שחיכתה לו, ועדין לא פגשה.

חמשה - עשר חודשים לבד.
גופה ערג לנוכחות גברית חושנית ואוהבת.
אותו בוקר שבת סתוי, הגעגוע היה כה חזק.
היא ידעה שיש לנקוט באמצעי דרסטי.
ידעה מראש  שמצב געגוע אקוטי עלול להגיע.
הכינה את התרופה מבעוד זמן.
באותו בוקר, היה זה  רגע שכזה .
מצב חרום של געגוע לגבר.
היא נגשה לארון הבשמים בחדר האמבטיה.

היא שלפה את האפטר שייב המפואר, שקנתה במבצע בחג הקודם.
למקרה ובסתיו תהיה עדין לבד.
באינטואיציה נשית ואמהית, ידעה שבסתיו, היא תזדקק לתרופה.
היא חילצה את הבקבוק הגברי מהעטיפה, וליטפה את גופו החלק המלא
בנוזל הירקרק.
הפקק הגברי בצבע כסוף היה מעוצב להפליא.
גודלו של הבקבור ורוחבו היו  נפלאים.
מותאמים לידה הקטנה בעלת האצבעות הארוכות והדקות.
קל להחזיק ונעים למגע.
יגואר חושני ועצמתי היה משורטט בצבע כסף על גוף הבקבוק.
היא פתחה את הפקק,
הניחוח המדהים הזדחל  לנחיריה.
עוצמת עיניה, לחצה על ראש הבקבוק, מקרבת אותו לצווארה.
הריח מילא את אפה,
היא שאפה אותו, נרגעת.
אנחה של עונג  יצאה מבין שפתיה המפוסקות.
הניחוח ליוה אותה כל היום.
בערב הצליחה לענג את עצמה, אחרי חודשים ארוכים של התנזרות.