אתה כאן, על הסדין, הבגדים, הכרית, בכל מקום, באוויר.
אולי מדמיינת, אולי לא, אבל הריח שלך כל כך חרוט אצלי שזה כבר
בכלל לא משנה.
איך גורמים לזמן לציית לנו מידי פעם? הציפייה הורגת, משגעת,
גורמת לאיבוד השפיות ממש.

תגיד, זה הגיוני שאני כבר כל כך מתגעגעת, למרות שרק לפני פחות
מ-12 שעות התעוררת לידי במיטה?
למרות שרק הבוקר חיבקתי אותך חזק חזק? בלי להרפות, כי זה כל כך
טוב להרגיש אותך קרוב, את הנשימות, הפעימות, הדופק.
והרי רק אתמול בלילה הרגשתי את גופך שרוע ליד שלי, טעמתי את
שפתיך, העברתי את אצבעותיי בשערך, הבטתי עמוק לתוך עינייך
והזמן קפא לרגע, אבל רק לרגע.

היום בבוקר נסעתי איתך לרכבת, נפרדתי ממך שוב, אני שונאת
פרידות אתה יודע? אני יודעת שכן. וכבר אמרתי לך את זה לפחות
מליון פעם.
אין ספק שהמקום השנוא עלי נותר המשקוף של הדלת שלך. מנוול,
ניצב שם, כאילו רק מחכה שאצא ואסגור את הדלת, ויהיה מרוצה.
אני שונאת גם את הדלת של האוטו, ואת הדרך למטה לחניה, ואת
השיחות שצריכות להסתיים בשלב מסוים, ואני רק רוצה לשמוע אותך
עוד קצת, כי אתה כל כך מרגיע.

אני שוב לא מעכלת שאתה נוסע, כאילו מצפה שאולי הפעם תישאר, ככה
פתאום, נסתובב ונחזור הביתה ביחד. ניכנס לחדר, כאילו שמעולם לא
יצאנו ממנו, תהדוף אותי בחוזקה לעבר המזרון ותחבק אותי שוב
חזק, ותנשק אותי בדיוק שם, בין העיניים, קצת מעל האף, במקום
הזה שאני כל כך אוהבת.

החיוך שלך, שובב וקורץ, עם ניצוץ וברק בעיניים, חיוך קורן,
מחייה אותי בכל פעם מחדש.
אני מכורה לצחוק שלך, לציניות שלך, לזה שאתה יודע מתי להיות
פתאום רציני, לעובדה שאתה תמיד יודע מתי הכל באמת בסדר ומתי
לא, גם בלי שאבוא ואגיד לך, אתה פשוט יודע.

איך אומרים למישהו כמה אוהבים אותו כשנגמרו כל המילים שיכולות
לתאר את ההרגשה?
זה אתה שמעלה לי חיוך בכל בוקר כשאני פוקחת את העיניים, בכל
פעם ששמך מופיע על צג הטלפון שלי, בכל פעם שאני שומעת את השם
שלך, גם אם לא מדברים עליך. אותו חיוך מטופש שמופיע לאחרונה כל
כך הרבה.
אתה זוכר את ההרגשה המוזרה הזו, שמתפשטת לה לאט לאורך החזה,
ויחד איתה פתאום הדופק גובר? אותה אחת שכמעט תמיד נעלמת עם
הזמן.
היא לא נעלמה, היא רק גוברת, בכל פעם שאתה חוזר, אני מחכה לך
מחדש, כמו אז בפעם הראשונה.
דפיקות הלב מהירות, הזמן לא עובר, מוזר, כאילו שום דבר פתאום
לא בסדר, לא במקום המתאים, משהו זז ממקומו ומותיר אותי בתחושת
אי נוחות.
ואז אתה מגיע, וברגע אחד, הכל מסתדר, כל חלק במקומו שלו מונח,
ואני רגועה ושלווה מתמיד.

זה אתה שעושה אותי מאושרת, שמכניס לי קצת צבע לחיים, שהופך
דברים מסובכים ומעיקים לפשוטים יותר משהיו.
זה אתה שמדהים אותי בכל פעם מחדש, וגורם לי להבין כמה אני
מאושרת שיש לי אותך.

ועכשיו זה תורי לחייך אל מול אותו גורל ששם אותך בחיים שלי,
ולהודות לו בלי סוף, מי שלא יהיה.
אני אוהבת אותך כל כך, שלך תמיד.