אישה אחת תופרת לעצמה שמיכה ממילים
והיא מחברת מילה אל מילה
בשתיקות קטנות וקצובות.
תמיד נדמה לה, לאישה,
שתקצר השמיכה מלהכיל אותה,
שבלילות של כפור לפתע תפגוש
ראשי אצבעות מציצים אליה
מקצה השמיכה.
על כן היא ממשיכה לתפור,
מכניסה חזרה חוטי שתיקה סוררים
שנפרמו.
האישה, היא קטנה ממה שנדמה לה,
אמרו לה שתזהר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.