ילדה עם אבא בים. צוחקים, צפים, צוללים.
פתאום הפנים של אבא עצובים. טבעת הנישואין
נשרה מאצבעו... שוב ושוב מנסה הוא למוצאה
בקרקעית הים. המים אינם עמוקים, אבל הטבעת
קטנה... אמנם זהובה, זוהרת,  אבל חשוך למטה.
נקבעה אבידה...   אך לא בלתי הפיך...  חסך וקנה חדשה.
ענד אותה בגאווה ואהבה שנים רבות לצד אמא יקרה.
גם לאחר שנפטרה, ארבע שנים אחרי מותה,
כאשר היכה בו שבץ מוחי ונאמר שהוא בעצם כבר מת.
הייתה על אצבעו הטבעת.

על מיטת משכבו,  אמרו הרופאים "עניין של יום יומיים", .
אבל ליבו החם היה חזק. למרות שבעבר לקה בהתקפת לב .
גם ריאותיו היו חזקות, שנים של  צעידה והתמדה ביוגה...  
הסירו את המכונה המנשימה כי התברר שיכול לנשום
בכוחות עצמו.

"אין בו כלום. ריק" אמרו הרופאים...  פניו היו רגועות שלוות.
וידיו כה חמות. עוצמה וחיוניות זרמו מכף ידו
לתוך כף ידי.  בע"ה כך נשמה נשמתו  שבוע ימים...
עד י"ב בתשרי תש"ס, מיד לאחר יום הכיפורים.
בן ע"ט נפטר.   לא זכה להגיע לגבורות.
אבל גיבור היה. מאמין, מתמיד, סבלן, מסור צנוע,
עושה באהבה כמיטב יכולתו, ומחביא כאבו.
כמו ילד הביט לחיים בפנים, מתפעל מתפלל.
וסיסמתו לעולם: טע...

כשכעס לא הבנתי  שהיה זה מתוך עלבון. תסכול.  
חיוכו נראה לי זועף  ובעצם היה החיוך פצוע...
אור מפציע מזכר נשמתו האילמת.  
אור אלומת פלאי  סודות של אבא ליפא ז"ל
שלא ידעתי חומותיו לפרוץ ולדובב...

טבעת זהב  נותרה ברשותי... שמורה, כמוסה - בארון.
משמיעה תחינה בלחש:

אנא, אלוקים, הנחה אותנו, הוליכנו קוממיות.
בעוצמה של ענווה,  בתעוזת חדווה,  מזוככים,
לב אחד יוקד אש, לחיים של שלום ואהבת עולם.
ברוחניות ובגשמיות. מתחיים ומשתמחים  לעד בחופתך.