א     המים קרים מאוד. טוב מאוד לצלול באומץ וכמה שיותר מהר.
כל הים התיכון תוך דקתיים יתאזן עם חום גופי הצנום, ויהיה נעים
ושקט.

בתקופה האחרונה, אני לא יודע מה עובר עליי, נמצאתי מותקף
גלים-גלים, במחשבות רעות על כסף. ובשעה שאהיה עסוק כדי
להרוויח, כשתגיע השעה, מן הראוי לחסוך בזמן, ובחלק משעות הפנאי
רצוי לתכנן מה לעשות עם כל הכסף הזה?

ערמתי את הכסף לערמות והתחלתי לספור. המסקנה הראשונה הייתה,
תוך כדי ספירה ומתוך ניסיון, שאין גבול לתיאבון. לכן הצבתי
גבול סביר של חמישה מליון דולר!              

הקושי בקלות הבלתי נסבלת, להיות עשיר כפי שהתוודעתי אליה, גרמה
לי לאוננות חומרית כזאת, כמעט במחזוריות חודשית. השקעה, קניה,
מכירה, חלוקה, חסכון, נופש, טיפוח ופינוק, השכלה, חברויות,
בריאות, נקמה וכיוצא בזה. המידע השקרי, שמגולם בסרטים על אנשים
עשירים עם בעיות אישיות ועניים עם אהבות נשגבות, אף-פעם לא עבד
עליי.

בשונה מאנשים שהיו מדמיינים כך סתם, אני גם דמיינתי מתוך
ידיעה!


ב     אני לא יודע איך להסביר את זה. מגיל צעיר מאוד ידעתי
שיום אחד אתעשר, כאילו והחיים הם גלגול ישן. אפילו בילדותי,
בחלומותיי ראיתי את עצמי משחק בדשא, ואז מוצא מטבע. חופר,
ומוצא מטמון רב של מטבעות!              

כיוון שהייתי בטוח שאהיה עשיר, גם התנהגתי כך. כל הכסף היה כסף
קטן מדי לעומת העושר הגדול הצפוי. ניתן לומר שנהגתי בפזרנות
ולא בחסכון. אף פעם לא עשית השוואה בין מחירים ולעולם לא
התווכחתי על כסף. חייתי כמו מתעשר חדש!

הדבר היחיד שלא השתלב בפאזל, היה סיפור שאימי סיפרה לנו, וכך
היה: המשפחה שלנו קיבלה ברכה מסבא שלה צ'צו לפני שנפטר מן
העולם הזה, שאף פעם לא יהיה חסר לנו כלום, אבל אנחנו גם אף-פעם
לא נהיה עשירים!

בכל מקרה, מצד אחד הברכה הזו הייתה מרגיעה מאוד, ומצד שני
הייתה מאוד מטרידה. כפי שקורה רק בסרטים, יום אחד התעשרתי!    
         

כל התוכניות שאספתי במשך הזמן, מה לעשות עם כל הכסף, נגוזו.
סיפרתי לדגי הזהב וכמו אברכים, הם החלו לקפוץ סביבי במעגלים
ולהשפריץ מים שמחים כמו ילדים. גם הכרישים ששמעו את הצהלות
ממרחק, התקבצו והחלו משייטים סביבי כמו משט כבוד של ספינות
מפרש. רק שהחברים לא יראו מהחוף. אני לא יודע למה, החלטתי לא
לספר לאיש על הכסף שנצבר. לא עכשיו!


ג     אני יוצא מהמים לפני שהשתכח, ומתקרב לקראת תמר, שבחולצה
צהובה ובמכנסי ברמודה אדומות ורפויות, עומדת במשמר על הגחלים
הלוחשות במנגל. החוף שהיה מלא אדם החל מתרוקן.

"היי" אני אומר. "היי" תמר מחייכת אליי ושואלת, "איך הים?" אני
מתנגב ומשיב: "מדהים!" "נראה לי שהאש מוכנה! הבשר על השולחן"
היא אומרת בטבעיות, וכמו אצנית המעבירה את המקל הלאה, מניחה על
החול יהלום את המניפה המאולתרת מקרטון חום, היא מתפשטת ובגופה
החטוב נכנסת למים.

אני לוקח את הבשר ומניח אותו על האש. לא רכשתי מיומנות מיוחדת
בטיבול אוכל ובהפיכת סטיקים, אבל אני חושב שזה התפקיד שלי.
נראה שהחברים מצפים ממני שהבשר יהיה עשוי היטב ושלא יישרף.
האמת, שהם שתויים ולא ישימו לב לכך, כך שאיני מודאג.          
   

השעה כבר מאוחרת וחבריי רעבים מאוד! "הבשר מוכן?" הם שואלים
אותי בחוסר סבלנות ובפרקי זמן שהולכים ומתקצרים. "האוכל מוכן!"
אני מכריז ומוציא את הסטיקים מהאש.

כולם מתקבצים במהירות סביב השולחן, כמו גורים רעבים ונלהבים של
הלביאה שחוזרת למאורה עם הטרף, כמו חזירים. חזירים זה קצת
מוגזם, אבל ככה חינניים הם נראים לי מהצד כאשר הם רעבים!


ד     אחר-כך מנוחה. ארבע זוגות מתיישבים מסובים בכיסאות הים
ובשורה ארוכה על קו החוף. הם מתבוננים באופק ומשכשכים את
רגליהם במים. הם מחכים בשקט ובציפייה דרוכה שתתממש רק כאשר
השמש תשקע!

"מה הסיכוי, שספינת מפרש גדולה של שודדי ים תשוט באופק?" אני
שואל את מונה. "סיכוי קטן!" היא צוחקת, "אולי סירת מפרש קטנה
של מהמרים."                

"אז בואי נרקוד בינתיים" אני מציע לה. "בשביל לרקוד צריך
מוזיקה" מונה צוחקת ומחבקת אותי. "תזמזמי בלב את skyline
pigeon של אלטון ג'ון", השיר שהיא כל-כך אוהבת.

ואני מחייך בממזריות לחברים שתויים ומתלבט אם לספר להם. כל-כך
מענגת אותי המחשבה איך הם יגיבו כשידעו שהתעשרתי? והעונג הזה
נעים כל-כך, עד שהוא מוציא לי את החשק לספר להם בכלל! אני צוחק
בליבי ומוטב שכך. חוץ מזה, הם גם ודאי היו מבקשים הוכחות
לעושרי, חסרי הסבלנות האלה.