אני מתחילה להרגיש שאני מציגה את עצמי כבחורה מאוהבת תמידית,
רכה, עדינה, וותרנית וכל מה שההפך מימני שזה בעצם בחורה ביצ'ית
סנובית ומגעילה לגברים. אולי אפילו יותר מידי...
מאז אותה אהבה ראשונה עם האיש המוזר שלי שדרך אגב עדיין לא
נעלם לחלוטין מחיי אבל זה לא קשור לסיפורינו!
אז מהתחלה, מאז אותה אהבה ראשונה עם האיש המוזר שלי עברו עלי
כל כך הרבה שינויים מהפכות ועיצוב אופי (לא יצא משהו אבל זה מה
יש)
אני חושבת שכל מי שרואה אותי רואה בחורה יפה, עדינה,
אינטליגנטית, מצחיקה ובערך כל מה שבחור ישראלי מחפש, לא עולה
על הדעת שאותה בחורה תגרום לו להתאהב בה ולהעלים אותו מחייה
לאחר שהעביר לה את זמנה בחודש חודשיים האחרונים, ולהשאירו
בשיברון לב עמוק שחווים פעם בחיים.
אבל זה הכול הצגה אחת גדולה. וכולם נפלו, החנונים, הילדים
הטובים שרוב הבנות ישר מביאות לאימא, הערסים עם כל הפוזה שלהם,
כולם! ועצוב, זה עצוב שבתוך תוכי הייתי אומללה, הייתי עצובה
למרות החיוך החם והאוהב שהקרנתי תמיד. יותר מידי פעמים התחלתי
לכתוב סיפור חדש על מישהו חדש ואז מחקתי כי לא היה שם שום דבר
אמיתי שיצא מימני. היה סיפור, היו סיפורים, היה הרבה חרטה!
אז בעצם מי כן הצליח לחלחל לי לתוך הלב האטום והקר הזה?! מי כן
הצליח לגרום לי לרצות לכתוב עליו ולחשוב עליו? ועוד עם חיוך?

הבן אדם שהכי לא חשבתי איי פעם לכיוונו. הבחור שכל הבנות בשכבה
מתות כשהוא עובר לידן עם הריח ועם הברבית שמשלימה אותו לאורך
תקופת התיכון. אני לא אהבתי את זה אף פעם, לא אהבתי את הלוק,
לא אהבתי את הפוזת ערס יפיוף, לא אהבתי שכל הבנות רוצות בחור
אחד שהן בכלל לא מכירות, אייכככ הכי לא אהבתי שאותה ברבית היא
חברה של כל אותן בנות צבועות שכל מה שהן רוצות זה לראות את
הממלכה מתמותת. קן וברבי.
אבל מאז עברו כמה שנים (5 שנים ליתר דיוק) ומאז הברבית התחתנה
והביא בייבי ברבית ואותו יפיוף התבגר לכיוון הנכון(:

לא ראיתי אותו 5 שנים ואז פתאום באיזה פאב אזורי מישהו נוגע לי
בכתף. לא כל כך ידעתי איך להגיב - חיבוק, נשיקה, סתם היי,
מוזר... הוא התכופף אלי לתת לי נשיקה על הלחי חייכתי הרמתי את
הכוס ויסקי שהייתה לי ביד ללחיים קצר והמשכתי בשלי.
והוא לא הלך, הוא התחיל לדבר איתי ואז בכלל זה היה לי מוזר אבל
זרמתי לשיחה דיי מעניינת יחסית לפאב.
למחרת התעוררתי עם שתי דברים כאב ראש מהאנג אוור מיותר והודעה
בפלפון ממספר לא מוכר- "היה לי מאד נעים לדבר איתך אני מקווה
שנעשה זאת שוב בקרוב" לא יודעת למה אבל לא הפליא אותי העובדה
שהוא כתב לי הודעה ושאת המספר הוא לא קיבל מימני אבל מאד הפליא
אותי העובדה שהשפה שהוא השתמש בה הייתה קצת יותר גבוה מערס
ממוצע. הצליח להרשים כלום מכלום. אבל לא עניתי.
גררתי את עצמי מהמיטה ללבוש אלגנט שביגר אותי בכמה שנים ונתן
לי לוק של אישה אמיתית ולעוד יום עבודה מתיש.
לקראת הצהריים אותו מספר לא מוכר מהבהב לי בנייד.הוא התקשר.
בדיוק יצאתי להפסקה ודיברנו בערך חצי שעה על זה שחבר שלו מאד
מעוניין בי (למרות שידעתי את זה מהתיכון) והוא נורא ביישן
וכו'... בלילה קיבלתי עוד הודעה של לילה טוב, שוב לא עניתי.
ולא שלא עניתי כי רציתי לשחק קשה להשגה פשוט היה לי ממש מוזר
כל העניין הזה. כי האומנם לא ראיתי אותו 5 שנים אבל אני גרה
בעיר לא גדולה ושמעתי שמאז התיכון שאותו זוג מלכותי נפרד הוא
הלך על סטוצים וקשרי יזיזות למיניהם, אז נזהרתי , אני לא אוהבת
להיות הצד הנפגע.
למחרת הוא שוב התקשר ודיברנו וצחקנו עד שקלטתי שאני יותר מידי
פתוחה לבן אדם שאני בקושי מכירה. בלמתי, וסיימתי את השיחה.
כמובן שהוא ציין את העובדה שאני יכולה להרגיש חופשי להתקשר אם
בא לי...
כל אותו שבוע הוא התקשר אלי כל יום, לא רצה להיפגש או משהו,
אלה סתם לדבר. משהו היה לי משונה כי השמועות עליו הם אחרות
לגמרי ממה שקורה, אבל בתור שחקנית ידעתי שגברים הם השחקנים
מספר אחד וצריך להיזהר.
אחרי שבוע וחצי החלטנו לצאת לשבת באיזה בית קפה קטן ואינטימי.
הרגשתי כאילו אנחנו חברים הכי טובים כבר שנים, הרגשתי שגם הוא
מרגיש כך.
בסוף הערב הוא הוריד אותי בבית ואפילו ליווה אותי עד הדלת (אין
הרבה כאלה בימינו....)נישק אותי ברפרוף עדין על השפתיים חייך
חיוך מתוק והלך.
אין ספק שהלכתי לישון עם חיוך על שפתיי.
באותו סוף שבוע נכנסתי שוב לסרטים על כל השמועות עליו ונעלמתי
לו. כל הסוף שבוע לא עניתי לטלפונים והודעות לכלום.
ביום ראשון הוא התקשר שוב. עניתי, הייתי דיי קרירה אבל הוא
התעלם, דיבר איתי בקלילות ושאל בצחוק אם ברחתי לו בסוף שבוע עם
מאהב צרפתי, זרמתי עם זה למרות שאני מכירה את השיטות האלה.אבל
לא הייתי מסוגלת לנתק איתו את הקשר רק בגלל מה שהשמועות אומרות
עליו.
באותו שבוע נפגשנו כל יום, אני הייתי אצלו הוא היה אצלי, אבל
תמיד נזהרתי לא ללכת יותר מידי רחוק עם כל הקשר הזה.
אחרי חודש של קשר מאד אינטנסיבי אך הכי רחוק שנתתי לזה להגיע
זאת נשיקה לוהטת שלא רציתי שתיגמר(!!!) הוא שאל אותי שאלה מאד
מוזרה, שאלה שלא שואלים.
הוא שאל אותי אם אני חברה שלו.
שתקתי.
לא ידעתי מה לענות על כזה דבר, כלומר זאת שאלה אם אני רוצה או
האם אני זאת שקובעת את המצב הנוכחי או לא יודעת מה (?!)
עניתי תשובה שלא עונים, תשובה בשאלה.
שאלתי אותו אם הוא חבר שלי.
הוא אמר לי שכן.
אז אמרתי לו שאם הוא חבר שלי אני חברה שלו זה חוק לא כתוב כזה
שלומדים אותו כבר בגן.
צחקנו התנשקנו דיברנו והייתי מאושרת. אבל הפעם באמת.

הקשר מאותו הרגע רק עלה וצמח למקומות יפים(: תקשורת טובה, אהבה
הדדית, תמיכה, חברות, משיכה, סקס מצוין, אפילו הורים וחברים של
שתינו אהבו אותנו ביחד, בקיצור מושלם!

אז מה בכל זאת הרס?!? בפרק הבא....