"והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת
על פני המים" בראשית א' ב'

לא רציתי להתעלס עם רוח-הר של ערבי-קייץ
ששיקרה לי כי למחרתו תעלה הצינה
גם לא עם רוח-סתיו שכיסתה שמיים בעבים  
פיזרה אותם בטרם הורידו ברכה
והביאה עליי בצורת  
ולא עם רוח זועקת של חורף
שתלשה עצים והעיפה גגות
והותירה בלהות בגני השסוע מנחשולי שטפונות.

רציתי להתעלס עם רוח-אביב
שריחפה על פני המים כשחושך הייה על תהום
ובנקודת הבראשית שמעה את אלוהים אומר: "יהי אור"  
שבחג האביב הראשון קרעה את הים
וציננה את המדבר במסע-העברים מעבדות לחרות.

אבא, שבמבויים הסתומים של השטייטל
נחרד מעלילות השקוצים על זעקת תינוקות מדממים
ומשרפות כאילו בהיסח-דעת הוטלו על עיניו  
חש במילה "ז'יד" מבעבעת מתוך ארובותיהן
ולצליליה התעלס עם רוח-אביב.
אהבתו ללא תנאי העניקה לו חוסן
לזרוע בארץ-אבות ולקצור יבולה
ולומר לה: "טוב למות בעדך".

קם דור חדש שלא ידע את השטייטל
ונעריו מרוטים מרוחות ועיניהם כלל לא מביטות
סקלו את אהבתו של אבא עד שדעכה.
ואני
שהנני יורשו
לעת שקיעת-שמש אלך לחפשה
בין ריבוא משבי-רוח בשדרות העיר.

שטייטל - עיירה בשפת אידיש
שקוצים - נערים גויים בשפת אידיש
זעקת תינוקות מדממים - עלילות דם