הטלויזיה רעשה בקולי קולות אבל נראה שאף אחד לא התבונן בה. על
השטיח, פעוט כבן כמה חודשים השמיע צהלות, בעוד הוא נושך בחוזקה
את אוזנו של ארנב פרווה מרוט. על קצה ספת העור האפורה, כשחצי
ישבנה תולה באויר, ישבה אישה צעירה. על פי כמות האפר שהצטברה
בקצה הסיגריה שלה נראה כי שכחה ממנה. מבטה אף הוא תולה באויר
כמו ישבנה. אל הבית נכנס גבר כבן שלושים. פניו מרוטות ושזופות
כמי שסיים יום עבודה קשה. הוא הניח תיק עור בלוי שנראה כמו
ילקוט של פעם על הריצפה וניגש להניף את העולל שעל השטיח. פניו
כמו התישרו לפתע בחיוך גדול למשמע דינדון הצחוק העדין של הילד.
הגבר קבר את פניו בתוך בטנו ונשף בחוזקה מרטיט את כיפלוניו של
הפעוט. הילד התפוצץ מעליצות וצחוק שהדביקה מיד גם את הגבר. הוא
הניף את העולל ביד אחת , כמעט עד התיקרה. מביט בהערצה בעיניים
הגדולות שהביטו בו מלמעלה. אדיש לחוט הרוק שירד ממרומים והרטיב
את פניו המאובקות.
"שלום." אמרה האישה וכיבתה במהירות את הסיגריה שהתחילה לחרוך
את אצבעותיה.
"כמה פעמים ביקשתי שלא תעשני ליד הילד?"
"רק סיגריה אחת. חיכיתי לך שתבוא. האוכל כבר מוכן מזמן."
"למה הכיסאות בפינת אוכל על השולחן?"
"חשבתי אולי לשטוף. הבאת לי מתנה?"
"מתנה?!"
"הייתי בטוחה שתביא לי היום מתנה."
"יש לך איזה יום הולדת או משהו כזה ששכחתי."
"לא."
"אז למה הייתי צריך לקנות לך מתנה?"
"לא יודעת. סתם. אבל הייתי בטוחה שתביא לי. אתה רוצה לאכול?"
הגבר הניח חזרה את הילד על השטיח והגיש לו את הארנב הלעוס.
"הנה ארנבי." אמר בקול ילדותי. שתי הידיים הקטנות חטפו בשימחה
את הבובה ומיד הוא התחיל ללעוס במרץ את האוזן השמאלית. הוא
הוריד כיסא אחד מהשולחן והלך לשטוף ידיים ופנים באמבטיה. כשחזר
כבר חיכתה לו צלחת מעלת אדים על השולחן. הוא התיישב והמתין.
"למה אתה לא אוכל?" שאלה האישה בעוד היא עומדת ברווח הצר שבין
השולחן לקיר.
"לא הבאת לי סכו"ם."
"אתה לא יכול לקחת לבד?"
"אני יכול אבל חשבתי... לא חשוב אני אביא."
"שב. שב! אני אביא לך סכו"ם."
"וגם משהו לשתות. איזה חום היום."
"קח."
"ושתיה?"
"הנה גם שתיה."
"מה זה?"
"שתיה. מים מהברז."
"אין משהו קר? חכי רגע. חכי, אמרתי. למה את בוכה?"
"יכולת להגיד שאתה רוצה משהו קר. אף פעם מה שאני עושה זה לא
מספיק טוב."
"די, מספיק. לא צריך לבכות בשביל זה. בואי שבי לידי. למה את
יושבת על הריצפה?" הוא קם הופך עוד כיסא ועוזר לה לקום מהריצפה
ולהתיישב. היא מוחה את הדמעות באגרופיה כמו ילדה. הגבר שתה
בלגימה את המים. אחז למשך כמה שניות את הכוס בידו ולבסוף הניח
אותה על השולחן. האישה הביטה בו בריכוז רב מדי עד שנדמה שהיא
אינה מסתכלת בו אלא במשהו נשגב יותר המצוי בתוכו. הגבר לקח
מזלג והתחיל לחטט בתוך התבשיל המהביל. הופך כה וכה גושי אוכל
לא מזוהים, מנסה לתהות על קנקנם.
"אני חושב לקחת את שמואל שיעזור לי." אמר מצפה לאיזו תגובה.
"יש המון עבודה ואני לא מספיק. הלקוחות מתחילים ללחוץ ואני לא
רוצה שיחפשו מישהו אחר."
"אתה יודע שלקחו גם דוס, גם עולה חדש וגם הומו. בשביל מה הם
צריכים שם דוס?"
"על מה את לכל הרוחות מדברת? מה זה האוכל הזה?"
"גולש. אמרת שאתה אוהב גולש."
"התפוחי אדמה קשים לגמרי ויש לזה טעם מוזר."
"זה אולי בגלל התפוחי עץ והאבטיח."
"איזה תפוחי עץ ואבטיח? על מה את מדברת?"
"הם עמדו הרבה זמן ולא אכלת והיתה גם את התוכנית הזאת, נו עם
החתיך שמבשל, אז הוא אמר שבשר ופירות זה טוב ביחד."
"זה לא טוב זה מגעיל. די, די. אי אפשר ככה שאת מתחילה לבכות
מכל שטות שאני אומר. זה מצויין. הנה את רואה אני אוכל. אבל
התפוחי אדמה בככלל לא מבושלים. רגע. שניה נו. אני רוצה לשמוע
מה הוא אומר. לא מצאו את הילדה, נכון?"
"איזו ילדה?"
"זאת שזרקו לירקון."
"לא יודעת. לא שמעתי כלום."



"היי, שלום רבקה, מה שלומך?
            בסדר, בסדר.
            הוא משהו. איזה חמוד.
אז תבואו לבקר. בטח, למה לא. אתם עוברים דירה?
לא, היא לא אמרה לי כלום. לאיפה?
מה את אומרת. מברוק.
מתי אתם עוברים? מחרתיים. חבל שלא אמרתם הייתי מארגן לכם
מובילים בזול.
כן, בסדר. עובדים קשה את יודעת.
ברוך השם.
על זה בדיוק רציתי לדבר עם שמואל, הוא נמצא?"
בעזרת השם תעברו ואנחנו נבוא בשמחה.
בטח, מה זאת אומרת בוודאי שנביא אותו. את יודעת שאת הדודה שהוא
הכי אוהב.
אני לא צריך להתחנף כשזו האמת.
בסדר, ביי בנתיים.
אהלן שמואל. מה קורה.
כן, כן שמעתי שיהיה בהצלחה.
עם העברה והכל. אם אתם צריכים עזרה או משהו אתה יודע אל מי
לפנות.
כן. בסדר אני חושב.
לא יודע, תשאל אותה.
מה קרה רבתם או משהו?
לא, לא שמתי לב בכלל. הכל כרגיל אני חושב. חוץ מהאוכל אבל אל
תגיד לה כלום היא נורא רגישה בנושא. היא הכינה לי היום גולש
ואת התפוחי אדמה היא שכחה אז היא שמה לי אותם חתוכים ולא
מבושלים בצלחת.
טוב תראה זה לא קל. ילד ראשון וכל זה.
יוקצור, תשמע. יש לי ים עבודה וחשבתי שאולי אחרי הצהריים תוכל
לעזור לי קצת. את העבודות שאתה תעשה קח לך את הכסף. אני פשוט
לא רוצה לאבד לקוחות.
לא?!
ממתי?
מה אתה אומר? איך זה שאני לא יודע מכלום.
אני מבין.
אני מבין. לא, בטח, אני כבר אסתדר.
אל תעשה מזה עניין. הכל יהיה בסדר. בטח שאני מבין.
הזדמנות כזו אסור לפספס.
בדיוק דיברתי על זה עם רבקה.
איך שאתם מתארגנים אנחנו באים.
הבטחה.
אמרתי הבטחה לא?
יאללה אז ביי בנתיים.




"תסלחי לי בבקשה."
"כן?"
"הילד שם שבוכה זה לא הילד שלך?"
"הו כן. תודה. מה קרה חמודי. למה אתה בוכה?  די, די לא צריך
לבכות. אבא יבוא מהעבודה ויביא לך מתנה.  מספיק לבכות. לפעמים
הוא בוכה ככה ואני לא יודעת מה לעשות איתו."
"אולי צריך להחליף לו?"
"אני לא חושבת. הוא לא עושה הרבה בטיטול. גם שלך בוכה הרבה?"
"לפעמים."
"ומה את עושה כשהוא בוכה? לפעמים זה יכול לשגע. הם בוכים ולא
אומרים מה הם רוצים ואת צריכה לנחש."
"זהו בדיוק. אני בודקת את הטיטול או שהוא רעב..."
"הוא לא מזמן אכל."
"או שהוא סובל מהשיניים. כל הרוק הזה זה בדרך כלל שגדלות להם
השיניים. אז הם גם מכרסמים ומכניסים דברים לפה."
"יש לו ארנב כזה שהוא אוהב לכרסם לו את האוזן. זה השיניים את
חושבת."
"בן כמה הוא."
"כמה חודשים אני חושבת."
"כמה?"
"שבע שמונה משהו כזה."
"זה לא בדרך כלל הגיל שיכולות להיות בעיות עם השניים אבל אולי
כן. תראי איזה חמוד הוא מסתכל אלי שאני מדברת. כן, כן עליך אני
מדברת."
"בבית הוא אוהב שאני מדליקה טלוויזיה ואז הוא כאילו מקשיב."
"מה היינו עושות בלי הטלויזיה. הביבי סיטר הכי טוב שהמציאו."
"אבל לפעמים כשהוא בוכה אפילו הטלויזיה לא עוזרת. גם כשאני
מגבירה כמעט הכי חזק."
"לפעמים גם שלי בוכה ואני לא יודעת למה. אבל יש לי פטנט שתמיד
מרגיע אותו."
"מה? תגלי לי גם."
"זה לא סוד גדול. אפשר לחשוב. אני עושה לו אמבטיה. זה תמיד
מרגיע אותו ואחר כך אני משכיבה אותו לישון. ככה אני מרוויחה
שעה שעתיים שקט. אני לא צריכה לספר לך כמה השעות האלה יכולות
להיות יקרות לפעמים. אבא שלו בכלל לא מבין את זה. גברים מה הם
יודעים?"
"את נשואה נכון? בטח שכן, איזו טיפשה אני. תגידי שבעלך חוזר
הביתה מהעבודה. הוא עובד, נכון?"
"כן, למה את שואלת?"
"אז שהוא חוזר מהעבודה הוא בטח גם כן הולך דבר ראשון לילד."
"כן, הם נהנים ואנחנו עובדות."
"אז כשהוא חוזר מהעבודה הוא מביא לך מתנה."
"לפעמים, לא יודעת. הוא אוהב להביא פרחים למה את שואלת."
"סתם."



"מה אתה רוצה? מה?
מה עשיתי לך שאתה משגע אותי ככה? הנה הדלקתי טלויזיה, בסדר?
מספיק כבר לבכות, מספיק!
אני לא יכולה לשמוע את הבכי הזה יותר.
אתה יודע מה? אני אעשה מה שהאישה שמצאה חן בעיניך בגינה אמרה,
רוצה?
הנה, אתה רואה. אמא ממלאת אמבטיה גדולה. הרבה הרבה מים רק
בשבילך.
שמעת מים ונהיית בשקט?
די, די אל תתחיל עוד פעם.
אני אשים גם את הארנבי במים. אתה רואה הנה ארנבי במים.
ארנבי לא בוכה במים.
אבל אתה אוהב מים. כמו ארנבי.
אמא תשפריץ עליך קצת.
ממה נבהלת זה רק מים.
זה לא עוזר בכלל. די! די! די!
ברוך השם, קצת שקט. אמרתי לך שיהיה כיף באמבטיה.
גם הילד של האישה מהגינה אוהב אמבטיה.
כל התינוקות אוהבים אמבטיה.
גם ארנבי אוהב אמבטיה.
קח, תשחק עם ארנבי.
אתה לא רוצה? לא צריך. רק אל תתחיל עוד פעם לבכות.
חמודי תראה איזה יופי.
האורות על הקיר.
נעלמים ומופיעים כל הזמן
פעם אורות כחולים ופעם אורות אדומים.
פעם כחולים ופעם אדומים
הוא לא בוכה עכשיו.
אבא הלך לעבודה כשהוא יחזור יביא לי מתנה.

© כל הזכויות שמורות לרונן