אני נופלת, ואין לי מושג מתי אפילו ולאן.
הראש והלב מפמפמים בי, אני מרגישה כל סנטימטר של המוח זועק
לעזרה, החושים מתערפלים ואולי עוד מעט אפול, רק לקבל קצת שקט
שיהיה אפשר לישון.

ואם זה יצליח הוא יהיה האחרון שידע אותי, ואולי הוא מלאך המוות
שבא להושיע אותי, הכי הוא בא משום מקום.
לבן ומת וגוסס ומעורפל, מטופש וקטוע וגידם ואילם, מחוץ חולני
וכואב.
והשקט שהוא הביא איתו...שקט מלווה בשריקה רועמת, ולעומת השקט
הזה נותרתי אילמת, חסרת מילים, למראה הפרא הזה הייתי אפסית.