ושוב אני שומעת קולות
קרובים אך רחוקים
ובכל זאת מאיימים
להפיל אותי שוב
אל תוך בורות עמוקים
זיכרונות מתעתעים
מתגנבים להם אל תוך מחשבותיי
התועות והמבולבלות
כמעט מצליחים לאפוף אותן
בארס המתוק שלהם,
קסום אך מסוכן.
לא ליפול
רק לא ליפול
שוב
אל תוך אותו בור עמוק
לא לאבד
את ההיגיון
את הקולות הצלולים
לא לתת לארס הזה
להיכנס לי לתוך הוורידים
ושוב השכנוע העצמי
שזה נגמר מזמן
שככה עדיף לי,
בלעדיך
לבד,
חופשייה.
ומה יקרה...?
מה יקרה
אם אשאל עליך,
אם אתהה לגביך
אם זה יהיה לא רק בחלום
אם ארוץ אליך פתאום?
לא ליפול
רק לא ליפול
שוב
אל תוך אותו בור עמוק
לא לאבד
את ההיגיון
את הקולות הצלולים
לא לתת לארס הזה
להיכנס לי לתוך הוורידים
אילו רק הייתי יודעת
שיום אחד
הכול יהיה שונה
שהכול יהיה אחרת
לא הייתי תוהה לגביך,
וגם לא שואלת. |
