New Stage - Go To Main Page


.
"אמא? את תהיי איתי באותו חדר עם הפסיכולוג?" שאלתי תוך כדי
הרגשה של סכין המפלחת את האוויר בשריקה.
"שלומית, יש לי לקוחה מאד חשובה בעוד כחצי שעה, חוץ מזה,
הפסיכולוג המליץ שיחה ראשונה של הכרות לבד".

נכנסנו לחדר הפסיכולוג, על הקירות היו תלויות תמונות ממוסגרות
"תודה לך ד"ר אריאל על שיתוף הפעולה והצלת חייה של מרים...",
"תעודת הוקרה לד"ר אריאל על העזרה והאהדה..." תהיתי לעצמי אם
הוא זייף את זה לבדו או שהייתה לו עזרה.
"שלום לך, שלומית נכון?" אמר ד"ר אריאל בחיוך שנראה לי פחות
מזוייף מכל שאר הפסיכולוגים שהכרתי.
"כן, שלומית, המטופלת הבעייתית שלך..." לחשתי.
"סליחה? המטופלת ה..מה שלי?" שאל בחיוך.
"המטופלת החדשה שלך" חייכתי, חיוך שנראה גם לי מזוייף ביותר.
אמא פתאום התפרצה "ד"ר אני נורא ממהרת, יש לי לקוחה חשובה
עכשיו, גירושין וכל הסיפור, תיק חשוב מאד שאפילו נכנס כבר
לתקשורת, אני מטפלת בו, אני כה לחוצה, ועכשיו כל הסיפור הזה עם
שלומית..."
"זה בסדר גברת זינגר! את שלומית תשאירי לטיפולי ואת לכי לטפל
בלקוחה החשובה לך, הפגישה תיארך אולי יותר משעה, אני כבר אודיע
לך". אמר בעודו פותח את הדלת ומהנהן לכיוון אמי.
אמא יצאה משם בדהרה של ממש, מותירה אותי, הסייחה הקטנה, מאחור,
מתייפחת ורוקעת ברגליה על גורלה שצריכה לבלות יותר משעה עם אדם
זה, כבר יום לימודים ארוך עדיף על כך.
"שלומית זינגר, שם של סופרת דגולה הייתי אומר, את אוהבת לכתוב
שלומית?" שאל בעודו מתיישב ומזמין אותי גם כן לשבת מולו, נראה
בעיניו שבאמת מתעניין.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 25/7/09 10:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פנינית דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה