נסעתי בכביש הרגיל, ופתאום סתם כך הגעתי לכביש לא רגיל.

כמו עולם אחר, מלא בפיסות גן עדן קטנות ונחמדות למראה.

הרבה צמחיה שכיפתה על אור השמש היוקדת,

והרבה גמדים מסתובבים בין הצמחים הגבוהים.

הגעתי לדרך ללא מוצא, אז פניתי לאחד הגמדים כדי לשאול:

-"איך יוצאים מדרך שהיא ללא מוצא"?

הגמד הקטן, שלבש מעיל צהוב וקטן, נעליים כחולות פיצפוניות,
ועוד הרבה

דברים קטנים מבדרך כלל, בא ואמר לי:

-"עליך להגיד את מילות הקסם הסודיות". אמר הגמד.

-"ומהן מילות הקסם הסודיות"? שאלתי.

-"ובכן, זהו הוא סוד כמוס", אמר. "אתה מבטיח שלא לגלות לאף
אחד"?

-"מבטיח". השבתי.

-"ובכן, כדי לצאת מדרך שהיא ללא מוצא אתה צריך להגיד את המילים
הבאות":

"קונגו מטרו זבין גלוטור ניקדום שמונציק,  אפקופ פמפי פמפ
אפקופי".

אמרתי לו תודה רבה והוא הלך לדרכו.

אז ניסיתי את הטריק בעל המילים המשונות:

"קונגו מטרו זבין גלוטור ניקדום שמונציק,  אפקופ פמפי פמפ
אפקופי".

לפתע פתאום ראיתי אור לבן חזק עוטף אותי, ורגע אחרי כבר מצאתי
את עצמי

בתוך המכונית הפרטית האדומה שלי על הכביש הראשי.

הרגל הימנית כבר הייתה על הגז.

לעולם לא אשכח את היום ההוא, בארץ הגמדים.

לא הייתי שם הרבה זמן, אבל לא צריך להיות בארץ הגמדים הרבה
זמן

כדי להרגיש את האווירה המיוחדת במקום.

מאז אני תמיד ממלא את לבי בתקווה שהמקרה יחזירני לשם שוב.

רק דבר אחד אני עדיין לא מבין:

איך זכרתי את מילות הקסם במדויק רגע אחד אחרי שהוא אמר לי
אותם?