[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוי סטרוד
/
מקלחת

הוא במקלחת.
הוא במקלחת, ואין לו שום מושג.
שאון המים, ניתזים לכל עבר, על הגוף, על הראש, באזניים,
בעיניים העצומות, בלב. כמו להיות ברחם. מנותק מהעולם. אבל
העולם לא מפסיק להתקיים רק בגלל שהוא במקלחת, ויש אספקט מאוד
מסוים של העולם שידפוק אצלו בדלת עוד שניה. קוראים לזה גורל.

הוא במקלחת.
הוא במקלחת והגורל דופק בדלת. שלוש נקישות מנומסות, כי אפשר
ללכלך על הגורל כמה שרוצים, אבל הוא תמיד היה ג'נטלמן אמיתי.
שלוש נקישות.
טוק.
טוק.
טוק.
לרגע נדמה לו שהוא שומע משהו, קשה לשמוע דרך שאון המים..
טוק.
טוק.
טוק.
מצחיק איך שתמיד הדברים האלה תופסים אותו לא מוכן. אף פעם
הגורל לא יפגוש אותו בזמן שהוא חנוט בחליפה, עונד את הרולקס
המוזהב שאבא קנה לו ליומולדת שלושים, קונה ומוכר או נוהג (מהר)
בב.מ.וו החדשה שלו, מרגיש כל כך חשוב. אף פעם הגורל לא ידפוק
לו בדלת כשהוא רכון מעל חצי גרם של קוק, מלך העולם באישונים
מורחבים. ובטח ובטח לא כשעוד אחת תתפשט מולו ותגיד תקע אותי,
נמר.
טוק.
טוק.
טוק.

הוא מרגיש את זה. כל נקישה בדלת עץ האלון המלא עוברת לו בגוף
כמו חשמל. כמו תופי טמטם באיזה טקס פאגאני קדום.
טוק.
התופים קוראים לך.
טוק.
התופים קוראים.
טוק.

הוא יוצא לאט מהמקלחת, חושב בטיפשות שאם אי אפשר לברוח מהגורל
אז זה בהכרח אומר שהגורל לא יברח ממנו.
מתנגב כלאחר יד.
טוק.
המגבת נחבטת ברצפה בצליל כבד ורטוב.
טוק.
לובש ג'ינס ישן.
טוק.
גורר רגליים אל הדלת.
הנקישות מתגברות עכשיו, אין שום זכר לנימוס ולאיפוק. הדלת
הכבדה רועדת מעוצמת הדפיקות. בום. בום. בום!
הוא עוצר ממש מול הדלת, תוהה אם העץ המאסיבי הזה יכול להשבר,
ומאיזו עוצמה. האף שלו כמעט נוגע בדלת.
מדגדג מעוצמת המכות.

הוא פותח את הדלת.

יש לו לשון של נחש ועיניים מתות. רעש, והרבה.
היד שלו נוגעת במשהו חם.
רטוב.
ריח של מתכת, הכל נהיה שחור, ואז אדום.
הקשקשים של הנחש לא בדיוק כמו שזכרתי.
דביק קצת.
הוא מקיא.

חושך.


יש לו גופה בסלון. פשוט ככה. כמה הוליוודי מצדו. כמה הוליוודי
מצד הנחש, שוכב בתנוחת עובר. חצי בתוך שולחן הקפה מאיטליה
שהזמין במיוחד. הרגליים שלו, רגלי הנחש, חצי באוויר. הגרביים
ספוגים בדם.
הוא מקיא שוב.

גרם וחצי אחר כך הכל נהיה יותר פשוט. הוא מוצא תיק ישן בארון.
ממלא אותו בלי לחשוב.
בגדים. גרביים. כובע גרב שהוא אוהב.
מברשת שיניים, אסור לשכוח.
כסף מזומן, והאקדח בתוך גרב מגולגלת. הוא תכף מוכן לצאת, אבל
ראשון ראשון ואחרון אחרון.
קודם כל מקלחת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי תלה פה
סלוגן?






באבא ציון,
הגורו של מחוז
השפלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/1/10 6:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוי סטרוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה