מיטל נברלנד / 137 |
נשמתי לרווחה במבוכה
פוקחת עיניים ואתה עוד שם
ונשימותיך שלוות
ספרתי אותן כשלא הסתכלת
והשקט התפזר בצבעים של לבן
כשראיתי אותך מתעורר לאור יום
רציתי לקחת אותך איתי
לעולם שבו הזמן יעצר
ברגע קפוא ושלם
לא,
שם הריקנות לא קיימת עוד
רק חיוך מטופש בצבע כתום
וזו אני שם
חייה בעולם של אשליה
רואה את מה שתמיד רציתי לראות
ואתה, כך ידעתי
קרוע בין שני עולמות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|