נלי בראון / כשאין |
כשאין לי מה לכתוב, אני כותבת שיר עצוב,
כשאין לי מה לחשוב, אני חושבת למה ככה?
כשאין מה לצייר אני מציירת מדרגות, ילדה עם מטריה, ספינה
ועננים
ושמש, עץ, ספסל ולידו פנס רחוב.
כשאין לי מה אני שוכחת למה לאהוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|