[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ארבעה גברים וגעגוע. למה מתגעגעים גברים לבטחון העצמי שיוקד
בחזה. הבטחון הזה שיגיד ויאמר ויכתיב וישנה עולמות ברגע שבו הם
הגברים מגיעים למקום מסוים. בעות מדבריות עצים שחוחים, עליהם
מלאי אבק, נמצאים מדי פעם קרובים זה לזה יותר מכפי שהייתי מצפה
ממדבר. הגבעות צהובות חומות בהירות ועליהן מספר בקתות גדרות
מפח יריעות בד עיזים רכב או שניים, ישנים. דרך עפר מובילה מן
הכביש לכפר זה ובמקרה עברה בשביל שיירה של שני כלי רכב ובהם
כנופייה קשוחה של גברים שנעו בעקבות מנהיגם שהיה נע בעקבות
רעיון רומנטי אך חסר חמלה ושהסיפורים מייחסים לו גדיעת חייהם
של מספר אנשים כמו גם של רכוש ומכירת נשק ואולי סמים מהצד.
בקיצור, לא בן אדם שהיה יושב איתך למיץ תפוזים על כסא פלסטיק
בבוקר חם של ספטמבר מול עץ הלימון והרימון. או שאולי כן במידה
והוא היה מספק את המיץ כמובן. ואדם זה המנהיג, הוא האיש המייצג
את הגעגוע הגברי. העוצמה, האיפשור הפנימי להרגיש וללכת בעקבות
הרגש וההגיון וכל מה שבפנים שמתמצה לידי פעולה אחת ברורה בכל
שנייה בהווה שמסעיר כל כך כשנמצאים בחברת איש שכזה. הפנים
שזופות רחבות. גם הגוף רחב, הבגדים ישנים מהוהים משהו ומתאימים
לאיש כמו נולד איתם כמו גו שני הם לא מושכי תשומת לב כי אין
לאיש זה צורך במשיכת תשומת לב מצד הבגדים. למעשה זה רק עלול
להפריע לתשומת לב שהאנרגיה של אדם זה מושכת. וכשהם עברו ליד
הכפר והבתים מימינם מרחק של כעשרים עד שלושים פסיעות. חמור חום
כהה משמאלם מביט בהם עומד ליד העצים השחוחים. החמור אינו שחוח,
כמו בני הכפר הזה שנותנים למבט הראשון של זר עליהם להגיע
למסקנה שהם פשוטים ולא מעניינים ונבערים. אך למעשה עולמם מורכב
מדברים שזר לא בהכרח יבין, שזר לא בהכרח מכיר מעולם
האסוציאציות המערבי. משהו חם כמעט מחניק. קרבה משפחתית שהבטחון
שטמון בה מאפשר חוסן מסוים וקצוות מחודדים ומשחקי כבוד שלא
לוקחים את מקום החום והשייכות. שייכות שנותנת עוצמה מסויימת
שנהיית שלמה בתוך ההתמזגות עם המרחבים השקטים העצומים שבהם
חלומות נישאים ברוח ורק לעתים רחוקות ניטעים בקרקע המציאות
בדרך כלל תוך גילויי הקרבה נשיים ונחישות גברית ולהפך. ובתוך
כל זה עדיין קח את המרחבים האלה ואת המשפחתיות ותקבל בדידות
מסויימת שזועקת להקמת בית לזוגיות שתשלים משהו עמוק בפנים.
ואצל הנערה-אישה בת התשע עשרה מן הכפר שעיניה קרנו טבילה
בעירום במעיינות נסתרים ושיחות כנות תוך כדי כביסה עם אחת
השכנות ושירה מהורהרת ועוצמה שבחלום המתעבר בצד מדורות שבטיות,
ואמא שתמיד בלב ואבא שמגן ואחים שמספקים נחמה ופתרון למילוי
הזמן ואזכור מתמיד להיותה חלק. ובכל זאת כשהגבר עצר את מכוניתו
ויצא ממנה וצעד כמה פסיעות אליה ועם כל צעד שהוא התקרב היא
הרגישה עולם חדש מתקרב אליה דוחק את הישן עולם של אש מסעיר
מדהים שבו היא לא בהכרח שולטת. וזה היה לה חדש ובשל אופיה הנשי
ובעיקר בשל הנסיבות המסוימות שאיפשרו לה באותו רגע מסוים ביום
להיות קשובה ורגועה מספיק בכדי לא לברוח לחום ולתום המוכר היא
נסחפה במערבולת שהביא איתו האיש הזר שבמבטו היא נאספה והייתה
חסרת ספקות וכמעט חסרת מחשבות אלא אם התאמצה ממש לחשוב
כשהרגישה שזה מעט מוגזם לפגישה ראשונה ובכל זאת אולי כדאי
שיראה שהיא מסוגלת להגיד מילה ואינה ילדה מדי או טיפשה מדי.
כמה מילים עברו היא לא זכרה אבל כשהוא עזב למכוניתו היקום
שהביא איתו לאט לאט דעך העולם חזר לקדמותו. ובלילה וביום שאחרי
היא הבינה שמשהו חדש נוסף לחייה, הגעגוע, תחושת חסר שהתבלטה
פתאום כמו עלתה מסוג של צבע או רגש לא ברור שעולה כשעומדים
בתוך הבית הסגור ומסתכלים דרך החלון לעבר סופת חול אימתנית
והעננים כהים מהרגיל. והיא קיוותה שהייתה מספיק יפה ומספיק
אישה ומספיק חול ומים ואש וטוהר בכדי שיחזור שוב וייתן לה עוד
מאישו ומחומו. והוא חזר שוב. וזה הגעגוע הגברי לאותה האש הזו
שמציתה אש אחרת שמפחידה אותנו בעולם של משטרות וסדר וחוק
ומפשיטה אותנו לעבר צנע גברי מסוים ואצלנו תמיד יש געגוע
ואצלנו זה רק בידינו ואנו לא מחכים לאף אחד אחר אלא רק לעצמנו
שנאזור אומץ. רבים מחכים למישהו כלומר למישהי אחרת שתצית את
האש ונראה לי שהם לעולם אינם מאושרים כי זה צריך לבוא מבפנים.
והשאלה הבאה, איך מחנכים ילד שיהיה האש הזו ומצד שני שיידע
לשמור על עצמו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חזרת זה גם אוכל
וגם שם של
מחלה.
כמו זיוה, שזה
מאוד דומה
לבורקס.

יעקב פופק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/7/09 19:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רן אבניד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה