נועלה בן-ארי / נסיעות ארוכות |
איך היא תמיד נכנסת בסערה וקודם כל פותחת את החלון.
איך היא נאבקת עם החגורה ושמה רגליים למעלה, ככה ברישול.
איך השיער והחצאית שלה רוקדים מן ריקוד כזה משוגע.
איך היא מגבירה את הרדיו אבל לא יותר מדי.
איך היא עוצמת את העיניים, נאנחת. כבר לא עצבנית.
"ממש כמו בתינוק בעגלה". הוא אומר ומחייך.
נצבט לי הלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|