מילה לעורך:
השפה לא תקנית ובמיוחד השימוש בשלוש הנקודות שאני משאיר כדי
לשמר את הז'אנר "המכתבי" לכתיבה.
תודה.
(הבקשה לעורך היא חלק אינטגראלי לרשומה.)

שונאת אותי הא?
מפונקת קטנה.
את לא שונאת אותי חבצלת (שם בדוי,)  את שונאת את עצמך,
את נעמדת על רגליים אחוריות ובועטת כמו מוטרפת רק לא להודות
במה שאת,
לא מסוגלת לקבל את עצמך כפי שאת ומכאן השינאה העצמית שאינך
מזהה כלל ונוח לך להוציא אותה החוצה לכול ועל כול גורם אחר.
"רק תהייה נחמד אלי..."
"רק תהייה קודם פוצי מוצי ותגיד לי כמה אני חשובה לך..."
"רק... רק תן לי ת`טיפה  הצגה כמו שאני מתחננת ומתחנחנת שתציג
לי,  שאני לא כלבה מפונקת..."
"רק... אני ממש מתחננת ומכתיבה לך כמעט עד רמת המילה הבודדת מה
להגיד לי בתסריט ההצגה הזו שאני לא כלבה, שאתה "מרגיש" אלי,
שאני יותר "מסתם" חור בשבילך, רק, רק, רק!"
ואז!
ואז תעשה בי מה`שאתה רוצה!
תעמיד אותי על ארבע עם חור פעור,
תשפיך לתוכי ותגיד את זונה,
תצא ממני ותשתין עלי ככה שהשתינה שלך תזרום לי על התחת במשפך
בין הפלחים,  תזרום מקוו פרשת המים של אחורי המוגבהים בכיוון
ההפוך, במשפך הטבעי של עמוד השידרה, לכתפיים, תרסס ותשפריץ על
השיער,
כן י. באג  תשתין עלי!
גם אם זו רק מטאפורה!
רק ככה אני מסוגלת להבין שאני כזו. ואז להמשיך להציג את מה
שאני לא.

אני יכול להיות הרבה דברים חבצלת (שם בדוי), דבר אחד אני לא,
אני לא מתחנחן.
אני מרגיש בבטן, בזיין ואם זה  בתחת אז שיהיה בתחת,  מרגיש
במעיים מה המשיכה שלך והתגובות שלי אליך בהתאם.
ואני מאוד מרגיש אליך.
כל אחת אחרת שהייתה מתנהגת ככה הייתה דוחה אותי בגועל,
את,
את מגרה אותי ברמות שאינני מכיר,
הכלבתיות הזנותית הזו שלך ובמיוחד יסורי המצפון העלובים שלך
אחרי כן.
תזדייני ותהני, בלי יסורי חרטה! ואל תספרי לי שיסורי חרטה היו
ויש לך רק ממני.
כל אלה שליקקו לך והחניפו ואההה חבצוש...  (שם בדוי),  איזו
גדולה את, איזו פצצה, איזו... ואיזו...
הרגישו את הכלבתיות בך אבל שתקו העיקר לדפוק אותך ואחרי כל
דפיקה כזאת הרגשת את החרטה, נבהלת מעצמך איזו שרלילה זנותית
מיתגלית לך במראה,
נכנסת לעוד הריון ושיחקת ת`אמא הטובה,
ממש כמו שלרונסיה (שם לא בדוי! צעירה בת 18 הייתה אז!) ראתה
בך,
ההצגה נמשכה שנה, שנתיים, ו...
ו,
ועוד אחד עלה עליך ויעלו עליך עוד ועוד, מחניפים ומלקקים כמו
שרק אנחנו הגברים יכולים להחניף וללקק בשביל לזכות בזיון, ולא
משנה ממי. העיקר לזיין.
בזה איינני שונה מכולם. כגברים אנו מתוכנתים לשני דברים -
לאלימות בהמית ולמלחמה מחד, ולשיגולים אין סופייים לכל נקבה
נפתחת מאידך.
ההבדל ביני לאחרים חבצלת (שם בדוי), הוא שאני מרגיש אליך.
מרגיש המון קירבה ורוך דווקא כשאומר לך  <כלבה שפוטה.>
לזה את נמשכת כמו פרפר לאש, לאי הפשרנות שלי, ליכולת שלי לקבל
אותך גם כתולעת  זוחלת ומכורה לתחושה ומשקרת לעצמי אני טובה,
אני טובה, עובדה!  גברים רוצים אותי, רוצים אותי...
מזיינים אותי, מזיינים אותי... וכוליי.
זה ככה חבצלת (שם בדוי) שלי.
אני מאוד מרגיש אליך.
לאף אחת לא הייתי כותב מכתב ארוך כזה אם לא הייתי מרגיש אליה
כמו שמרגיש אליך.
תמשיכי לעשות הצגות של עומדת על רגליים אחוריות,
של אחת שכאילו יש לה יכולת להתנגד לזנותיות השיפחתית שלה,
סבבה.
את מתבשלת במיץ של עצמך, וזה מיץ סמיך, חם, בלי יכולת להתנגב
ממנו, וההתבשלות הזו תביא אותך לעצמך.
לא משנה אם זה אני שאעמיד אותך ואזיין ת`תחת הנהדר שלך או גבר
אחר שישתין עליך גם (במטאפורה).

הנה המילים נאמרות לך כבר כמה פעמים בדרגות הכי נרפשות של
האמירה ואת קוראת עד הסוף,
לא עוצרת באמצע,
ו,
וממשיכה להתבשל במיץ של עצמך.