חיבור כל כך נהדר,
מתוך אינטרס לא מנוכר.
את פוחדת להתקרב,
לא איכפת לי להיעלב.

מקשיב לך, אבל מתקשה לשמוע.
נוגע, לא נוגע.
מתקרב, אבל מרגיש רחוק.
חשבתי שיש פוטנציאל, לרגע ארוך ומתוק.

שלטי ניאון גדולים מסמנים לי:
"אין כניסה!"
אני מתעקש, קוסם לי האתגר,
יש בך משהו מושך וכה מוכר.
ממה את חוששת?
רואים! גם את מתרגשת.

רוצה לך להעניק, חיוכך גורם לי להסמיק.
עינייך מספרות על העבר
ועל עתיד רחוק ולא מוכר.
חולף לו זמן ומוצא את הנתיב,
כבר שכחתי איך עליי להגיב.

קיבלתי מפתח לסגור ליבך,
כל כך הרבה זמן ייחלתי לקבלו ממך.
לרגע אחד, חשבתי שמצאתי,
דעי לך, כמעט והתייאשתי.

רצון עז להיות איתך ביחד,
כזה רצון שמבריח כל פחד.
כמעט ונגענו רק לרגע קט,
המון זמן ייחלתי רק למעט.

ציפיות לימים קרובים,
בהינף יד מתנפצות לרסיסים.
שתיקה רועמת,
למה ממני את מתעלמת?!

ימים שנראים כמו נצח,
תשובה תהיה כאן לבטח,
כעסי כבר דעך,
אך האכזבה, ממאנת להישכח.

את כבר עם אחר,
איך כל כך מהר?!
הייתי בטוח שגם את רצית,
מדוע לגביי לא היית החלטית?!

מרגיש מסוחרר ממחשבות,
היה, או בעצם - לא היה יכול להיות.
כבר אין לי את הכוח,
רוצה פשוט לברוח.

למרות שהכל כבר נאמר,
אולי עדיין לא מאוחר.
כבר מזמן הייתי צריך להרפות.
עכשיו, נותן חופש לדמעות.