גיליתי את המקום הזה כשניסיתי לעשות קיצור דרך למכולת החדשה
שפתחו ברחוב ליד. עברתי בין הסמטאות, השתחלתי מבעד לכל פרצה
בגדר וכל דלת עץ ישנה, כשפתאום, ממש באמצע כל מבוך האבן הזה
שמסביב, הכל נעלם ובמקום הבניינים המאיימים שעמדו מנוכרים
סביבי והקירות האפורים שסגרו עלי לפני שנייה הופיעו שדות.
מאופק עד אופק נפרשו מרחבים ירוקים וחומים, עשבים וירקות
ותלמים.

נורא נבהלתי מזה שפתאום לא שומעים את השכנה צועקת על בעלה ואת
הילדים המלוכלכים מהשכונה של הפחונים משחקים מסירות עם התיק של
הילד הממושקף שגר לידם ולומד איתי בכיתה. כל כך פחדתי שאפילו
ההומלס שכל היום יושב עם הסמרטוטים שלו ליד הזבל ומנגן מפוחית
היה חסר לי פתאום, עד שהסתובבתי במהירות והתחלתי לרוץ. בעצם,
זה היה כמו לרוץ קדימה, כי מסביב היו רק האדמה הזו והמרחבים
משומקום לשום-מקום, אבל בכל זאת המשכתי לרוץ עד שהתנגשתי בקיר
מחוספס עם הראש ונפלתי. כשקמתי ופקחתי עיניים להסתכל סביבי
הייתי שוב בסמטא שממנה הגעתי לשדות. פח אשפה היה זרוק בצד
וחתולות ממורטות וכחושות ליקטו שיירי מזון ונברו בשקיות שנשפכו
מתוכו. אישה זקנה בלי שיניים - שהזכירה קצת את המכשפות
מהאגדות- עמדה בחצר ממול, נופפה במקל ההליכה שלה באיום וצרחה
בקול סדוק קללות באידיש או במרוקאית - שתיהן שפות של זקנים אז
אני לא יכול להגיד. ניערתי את המכנסיים מהלכלוך שדבק בהם
וחזרתי הביתה.

בימים שאחר כך הקפדתי ללכת למכולת החדשה דרך הכביש הראשי ולא
העזתי  לנסות אפילו לקצר. פחדתי נורא שאני שוב אגיע למקום
ההוא, הירוק, עם המרחבים והשמש החמימה והרוח שמלטפת ואתקע שם.
העדפתי את הביטחון שבבטון האטום שעטף את העיר.

יום אחד חזרתי מבי"ס , ועוד לפני שפתחתי את הדלת כבר ידעתי שהם
שוב רבו, כי שמעתי את אמא בוכה ודלת נטרקת שנייה לפני שנכנסתי.
אז הנחתי בשקט את התיק על השולחן. התינוק בכה בחדר שלו אבל אף
אחד לא ניגש אליו. אמא ניגבה את הדמעות ואז פנתה אלי: " ככה
נכנסים, כמו גנב, בלי להגיד שלום? בסוף תצא חרא כמו אבא שלך!".
היא תקעה לי רשימת קניות ביד ושטר של חמישים שקלים, ודחפה אותי
לכיוון הדלת." ואל תשכח טמפונים לאחותך! או-בה, עם החוט!"

התהלכתי ברחוב הראשי. נהג אחד עצר בחריקה לידי וצרח: "מטומטם!
תסתכל לאן אתה הולך!". נכנסתי לאחת הסמטאות והתחלתי לחפש את
הפרצה הזו בגדר, את הפינה הזו שדרכה ניסיתי לקצר פעם שעברה, כי
פתאום נורא רציתי לשדות האלה ולא היה ממש אכפת לי גם אם אני לא
אוכל לחזור