מתן גולדמן נפגע בתאונת דרכים בחודש שעבר ולא שרד את הפגיעה.
הוריו החליטו לתרום את אהובת לבו ולהציל את החיים של איציק
דרור. שלום לך איציק.

שלום רפי.

מה שלומך.

ברוך השם, מה שלומך?

סטנדרטי, כמה זמן כבר עבר?

חודש ושבועיים, ביום שישי הזה זה יהיה חודש ושבועיים.

ומה, אתה כבר מרגיש כמו חדש?

כן. פחות או יותר, לאט-לאט מתרגלים, אבל כן, אפשר בהחלט להגיד
שאני בן אדם חדש.

ספר לי, איך נראו החיים לפני ההשתלה?

הכל היה מאוד עצוב, רפי. קשה להסביר, זה לחיות במתח נפשי שלא
מסתיים, עם ציפייה תמידית לכל טלפון. במובן מסוים אתה כמו
חי-מת.

ואיך מודיעים לך שיש תורם?

זה היה בעשירי בנובמבר, יום שישי בערב, בדיוק בירמן, החבר
הרווק האחרון שלי, ישב אצלי בדירה והודיע לי שהוא מתכוון לחזור
אל האקסית שלו, ובגלל זה לא נוכל יותר לצאת לפאבים ולהתחיל
ביחד עם בחורות. ואז, בדיוק כשהוא מנה את כל התכונות הטובות
שלה והסביר לי כמה הוא מתגעגע לחיות בזוג, פתאום הטלפון צלצל.
זה היה דוקטור לב מתל השומר. הוא אמר שיש לו אהבה בשבילי ושאל
אם אני יכול להגיע עכשיו. אמרתי שבוודאי ונסעתי עם בירמן מיד
לתל השומר.

וכמה זמן לוקח עד שהגעתם לשם?

הכביש היה ריק, תוך שעה כבר היינו במחלקה. דוקטור לב ועוד רופא
שלא הכרתי קיבלו אותנו שם.

איך נפרדים, אם בכלל, לפני שנכנסים לניתוח גורלי שכזה?

אני לא יודע, אני כל הזמן חייכתי, אפילו שבאו המרדימים ושאלו
אותי למה אתה מחייך? אמרתי להם שאני לא דואג, שכמו שאריק
איינשטיין אומר: יש בי אהבה והיא תנצח.

זה משהו שחוצה את המחשבה, שאולי הניתוח ייכשל ולא תצא ממנו? זה
המקום אולי לספר שלפני שנה וחצי עברת ניתוח דומה שלא צלח.

זה נכון, רפי. בניתוח הקודם הנפש שלי דחתה את ההשתלה. אחרי
שנים ברשימת ההמתנה נכנסתי סוף-סוף לניתוח, אבל לצערי הוא
נכשל. שבוע מרגע ההשתלה התגלו בינינו מה שנקרא "מחלוקות בלתי
ניתנות לגישור". כל אחד הלך לדרכו ואני חזרתי לרשימת ההמתנה.

מה הדבר האחרון שאתה זוכר לפני שהרופאים הרדימו אותך?

אני זוכר שני אנשים מהצוות הרפואי נכנסים עם ציידנית ארוכה
לחדר ההרדמה. בשלב הזה הייתי כבר מטושטש, אבל עוד הספקתי לראות
את דוקטור לב פותח את המכסה. היא היתה כל כך יפה, רפי, איך
שהיא שכבה לה שם, מונחת בתוך הקרח. רגע לפני שנרדמתי אני זוכר
שעוד ראיתי את בירמן, הוא חייך וסימן לי עם היד שהכל בסדר, שזה
"זה". לפי המבט שלו ידעתי שזאת האחת. בירמן אף פעם לא טועה.

ואז, חולפות עשרים וארבע שעות, ואתה מתעורר. מה אתה זוכר מהשלב
הזה?

פקחתי את העיניים וראיתי את האחות. היא לא אמרה כלום, רק ציינה
שהשעה שבע בערב. בהתחלה בכלל לא הבנתי איפה אני, ברגעים
הראשונים לא זכרתי בכלל שנכנסתי לניתוח השתלה. רק שאז, אני
זוכר שפתאום אחרי כמה דקות כשהאחות סידרה כל מיני דברים בחדר
הרגשתי סוג של שלווה כזאת.

וניסית לברר מה המצב שלך, מה אתה עושה שם?

זאת בדיוק הנקודה, רפי. לפני ההשתלה, במצב כזה הייתי מיד מתחיל
לדבר עם האחות, מברר אם יש לה חבר, מתי היא מסיימת את המשמרת -
דברים מהסוג הזה. אבל כששכבתי שם אחרי ההשתלה, פתאום זה כבר לא
עניין אותי. פתאום הרגשתי שאני מתגעגע למישהי שאני אפילו עוד
לא ממש פגשתי. זה היה מוזר, מצד אחד הייתי כל כך עייף וחלש,
אבל מצד שני כל כך שליו ושלם.

ועדיין, כשאתה חלוש מאוד, אתה מחליט לדבר עם ההורים של מי
שהעניק לך את האהבה?

כן. זה היה יום ראשון, צלצלתי לאחד-ארבע-ארבע, וקיבלתי שלושה
טלפונים. הייתי באפיסת כוחות, אבל אמרתי שאני חייב לדבר עם
האנשים, כי ראיתי בעיתון ואמרו לי שזו משפחת גולדמן מחיפה.
במספר השני ענו לי. אמרתי שמדבר איציק דרור, מושתל האהבה. האבא
מאוד-מאוד התרגש כי הזכרתי לו את הבן שלו מתן. מצד שני, הוא
הודה, ברגע של כנות, שהוא ואשתו לא ממש היו מרוצים מהאהבה הזאת
של הבן שלהם ושהוא מקווה שאני לא איעלב, אבל תמיד הם הרגישו
שמגיעה למתן מישהי יותר טובה.

דבר קצת מוזר להגיד, לא? היית מופתע? נעלבת?

ממש לא, רפי. השיחה התקיימה זמן קצר אחרי הניתוח, בדיוק
כשהאהבה התפשטה לי בכל הגוף. לא משנה מה הוא היה אומר זה לא
היה מזיז לי, מבחינתי הוא היה יכול להגיד שהיא רוצחת סדרתית,
אני ידעתי מה אני מרגיש.

סלח לי על החטטנות, אבל ההורים שלך "מרוצים ממנה"?

אתה יודע, זה מצחיק שאתה שואל, כי נראה לי שלא נעים להם להגיד,
אבל הם גם לא כל כך מבסוטים. מי יודע, אולי זאת הסיבה שזה כל
כך מצליח, אולי ככה אני מזכיר לה את מתן. לך תדע.

איציק דרור, שתהיה לנו בריא ותודה רבה על השיחה הזאת.

תודה רבה רפי, רק אם אפשר עוד משפט לפני שמסיימים.

בבקשה.

אני רק רוצה לבקש מכל הצופים והצופות להירשם לקבלת כרטיס תורם.
בניגוד למה שחושבים לא מדובר במסמך משפטי, אלא בכרטיס שתפקידו
אך ורק ליידע את בני משפחותיכם ואת צוות בית החולים בנוגע
להסכמתכם לתרום. ברוך השם רוב האנשים לא כל כך מודעים לזה, אבל
יש שם בחוץ אלפי בני אדם שהחיים שלהם תלויים בזה. אגב, רפי, לא
מדובר רק במצוקה באהבה. אחרי ההשתלה שכב לידי בבית החולים אדם
שמחכה נואשות להשתלה של חבר טוב. אז אם יש למישהו חבר שהוא
אוהד הפועל, אוהב לנסוע על אופניים בשבתות ולא יכול לסבול
כשמעשנים לידו, תדעו שמישהו שם זקוק לו.

שוב, תודה רבה. נראה לי שהמסר עבר.

מהפה שלך לאלוהים, רפי. הלוואי.