כל הזוגות מתרגשים ומתכוננים, וכשאתה לבד,אם יש יום אחד בשנה
שזה ממש מציק לך הרי זה ט''ו באב, חג האהבה - או חג האכזבה?

רובכם ודאי מכירים את ההרגשה, מתכוננים לזה מנטלית שבועות
מראש, מכינים את הבגדים, הצימרים, התוכניות, הפרחים, הארוחות,
זה היום, היום שבו מי שיש לו מכסה (או סיר) , מרגיש את באוויר,
ההתמזגות של הרגש עם ההגיון, החום שבלב משתלב בחום של אוגוסט,
היום זה היום שמתפנים מהכל, יום שבו דוחים הכל לעוד יום
יומיים, היום זה היום, היום לאהוב.

וסבור אני שאתם ודאי גם מכירים את ההרגשה להיות לבד ביום הזה,
מבחוץ,מבחינתכם היום הזה זה סתם יום מטופש, זה עוד יום, עוד
''חג'', ומה זה החג הזה בכלל? אני לא זוכר שלימדו אותי עליו
בבית הספר, חג האהבה עאלק, יום פתאטי מיותר וקיצ'י משהו, אני
לא מאמין בחג הזה, חג בלי סופגניות,לא תפוח ודבש,לא תחפושות,
לא אוזני המן ולא מצות, מה לעזאזל יש בחג הזה בכלל? אני חושב
שזה חג שהמציאו האמנים כדי לדפוק חלטורה פעם בשנה שתסדר אותם
לכל השנה.

לי זה לא מזיז להיות לבד בחג האהבה, אז מה, אני בנאדם חופשי.
אני חושב שהשנה אני פשוט אשב לי בבית, עם הגלידה שאני הכי
אוהב, קצת נישנושים, כמה סרטים בדי.וי.די, אז מה אם כל מי שאני
מכיר, אבלל כללל מי שאני מכיר, אפילו ציון, יוצאים בחג האהבה
עם ה''סיר'' שלהם
לי זה לא מזיז, אני אוהב את הלבד שלי
מה אני צריך מישהי שתהיה לצידי באיזה מסעדת דגים מפוארת, תחזיק
לי את היד, תסתכל לי בעיניים במבט אוהב ורך, וכשאשיב לה מבט
היא תחייך, וכשהיא תקבל את הצמיד היקר שקניתי לה היא תזיל דמעה
מאושר?
לאאא, זה לא בשבילי, אני מעדיף לראות שידורים חוזרים של חדשות
הספורט עד שאתעלף מול הטלוויזיה.

אז מה אם אני לבד, אז מה אם אין לי סיר.
אז מה אם היום אנ'לא אצא לעיר.
אז מה זה סתם עוד יום, יום רגיל ולא חשוב,
אז אם היום אני קצת יותר עצוב.
אז מה אם אין לי אהבה,
אז מה אם גם הפעם זה חג האכזבה.