I
האספלט דואה. חום הסהר טווה את קרני-העכביש;
תילים של קורים, נוטפי שירה.
השמש נודדת. בין צללי רשרושי הענפים, נוקשים את חום הרוח;
הקליפות נסדקות. השברים לכלי מתאורר.
הגחלת בוערת עד, שלהי הזמן.
II
נסורת עלעלי שירים. כלחש נשיקת הפרפר לשאת תפילה;
זיו הטל אל אין החושך.
אדמה נעקרת עבודה זרה. מבעבעת שירי החסד;
בת הצחוק משירה קולה.
16.8.08
לנדב. תודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.