רומנו היה פעם חוף,
שעיצב את ילדותי,
שהעציב את ילדותי,
שהעצים...
כל סלע, כל אבן דרך
שנגעה בבקרים מיותמים,
שחבקה באכזריות ימים מיותרים,
שעטפה בנחת רגעים אסורים,
והכריחה אותי להישאר
בין אוהבים לא ברורים.
בחיפושיי אחר האבן,
משכתי לפינות, פינות הרקעים.
ובחלתי במרכז, כאילו איבד דעתו
ממני והשאירני חלל.
היה פעם חוף, שקראו לו רומנו.
היה פעם נוף, שהשתקף מבעד לפחדיי,
וסינוור כל רקע אחר,
שהכשיר אותי לומר: כדאי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.