בניגוד אלי,לך היה יעוד
ההפך משלך, עתידי נוצר אבוד.

לראות אותך עוזבת מתוך החשיכה
הולכת לך איתו ועל פנייך רק שמחה.

שמיים וארץ נוסכו בשחור
ואני אותך בליבי אנצור.

משוטט בין כדרות עשן אפור
אל תוך הלילה השיכור
אל מול אותם האנשים
שבגגללי נענשים.

כשגורלם נחתם בין הפטיש לסדן
כחרב החותכת את גלגלי הזמן.

לפתע רואה -
אותה ישות במעטה אבלים
עולה באיטיות במעלה העקרבים,
אוחזת בידיי ברחמים משל עצמה
סוחפת את כולי אל תוך עולמה.

ואנוכי נופל אל הלא נודע
ונעצר בשולי התת מודע.

מטפס חזרה בסולם החיים
מרחף בעקבות קולות האחרים.

על גבי העיט אני נישא
במערבולת עולמות של רגעים במנוסה.

לאט לאט גופי כשל
מתוך תשעה חורים דמי נוזל.



כל שביקשה לדעת היה האמת.

האחת והיחידה,האפלה הבודדה,
המוארת הלבנה
הדומעת השחורה,
החיה מדמם,המתה בחלומי

כל שרצתה - היה שלומי.

כל מעשי בעיניכם-רעים
בתוך לבה תמיד נהיה שווים.



עולם שקרי וחיים אמיתיים
אפלוליות תקווה ברקיע התשיעי.
אכזריות סוחפת ואופי שטני
זהותי חצויה בתוך חלום דמיוני.

המתים יעלו אל חיקו של האל
אך אני לשובך לא אחדל להתפלל.





מתגעגע