אז אולי כשאני באמתבאמתבאמת עצובה אני לא באמתבאמתבאמת יכולה
לכתוב. ועצם העובדה שאני כותבת עכשיו ומנסה לפתח איזשהו קמצוץ
של רעיון בעצם מוכיח לי שאני לא באמתבאמתבאמת עצובה.
אני מכירה את עצמי כשאני באמתבאמתבאמת עצובה, תמיד אני עם
המחנק הזה בחזה ותמיד זה קורה בשעות השקטות שאין מה לעשות,
כשהכל באמתבאמתבאמת ריק למרות שיש קולות ושטויות. ואפילו לבדוק
איך היצירה נשמעת אין לי כוח, אז שוב המאזניים ניטות לצד של
הבאמתבאמתבאמת עצובה. ואני באמתבאמתבאמת רוצה לפרוק הכל אבל
אין לאן, רק מחר. מחר הטיפול הפסיוכלוגי שלי חוזר להיות סדיר
אחרי תקופה ארוכה וגם ככה לא נדבר על כלום כי אני לא אצליח
להפתח אליה, לא באמתבאמתבאמת.
ואני אוהבת שדיים של נשים
באמתבאמתבאמת
ואני שונאת את אמא שלי
באמתבאמתבאמת
ואני שרמוטה
באמתבאמתבאמת
ואני מאוהבת באקס שלי כבר 3 שנים בערך
באמתבאמתבאמת
ואני שקרנית פתולוגית
באמתבאמתבאמת
ואני לא אוהבת רגאיי בכלל
באמתבאמתבאמת
ואני עצובה.
באמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.