רגל כמו מחוגה על החול,
משרטטת עיגולים עקומים.
באמצע זו אני, אך אין לי איקס ואין לי למה.
אני רוקדת במעגל.
לא במרובע,
לא משולש
מעגל רגיל, שלא למדתי כלל,
אך את בסיסו זיהיתי,
בכל ימי חיי, סחור סחור,
מבלי לדעת כללים.
מניחה ידיים על החול, תופסת
ומפזרת בסיבוב.
השרטוטים מתרבים, עקבות וסימנים
הגל מגיע עם המים,
שחודרים מבעד למשתנים.
והכל נמרח תחת כפות רגליים,
צבעים של צדפים מתערבבים עם השמיים.
וצעד ריקודה של רגל ימין, לא משתווה לזה של שמאל.
ואבן קטנה נזרקת על שיפוע החול, משנה את כל מה שבו האמין.

ובאמצע זו אני, ואין לי איקס ואין לי למה.
אך יש לי מחשבה, ויש לי דמיון
ורגלי כמו מחוגה על החול,
בעצם,
כמו מכחול.