דפנה דון / שלמת המוות |
מחליקה על גופה כקטיפה
המראה מחמיאה קימוריה
ואחותי מחייכת דומם
במחבואה בבטן האדמה
תתכרבל בשלמתה החדשה
תמיד כך ישנה, עמוק ומתוק
נישאת רחוק על ספינת חלומות
ואמא מבקשת, את שמה חרטו על הסלעים
שומרי הדרך עד אליה
ואמא נשבעת, הייתי שוברת קירות,
נלחמת עם בורא הנפשות וחסרונן.
ואחותי כמאז שותקת,
ושנתה לה ערבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|