היא הלכה וכיבתה את אור השמש,
זה קשה להעביר כך עוד יום.
מסתובב ברחובות לבד לעת ערב,
מנסה להשכין בי שלום.
היא עזבה ועמה שחוק נפשי,
עוד זיכרון מתרגש בתוכי.
מתפתל במיטה, עוד לילה שואל:
''למה? חשבתי שאהבת אותי''.
אין בי עצב על תקופה אשר מרה הייתה ממר,
ואין בי כעס, על הלב אשר נשבר.
הייתי ילד - חולם לי חלומות,
הפכתי נער, מפוכח מאשליות.
היא הלכה, כך אמרו העלים בסתיו,
ביום בו השמש אבדה,
הימים אפורים,
אין ציוץ ציפורים,
ורק שמים מבשרים ימים אחרים.
ימים טובים,
עוברים עליי בין הטיפות,
הגשם מנקה
ומקלף שכבות.
רקיע מחייך
וענני גומות,
הקשת בענן,
רומז על התחלות.
בואי רוח ים,
ושאי אותי אל החולות.
שם הכול התחיל,
בחילופי עונות.
בשבילי לבבי פוסעת אחרת,
והדרך סלעית וקשה,
אך בצל כאבי,
אצילית ואוהבת,
היא עוד תכבוש לבבי.
השנים התמלאו,
הכחילו שמים,
ציוץ ציפורים אל האופק נשלח.
השדות ירוקים,
שמחת בין ערביים,
ושירי בחדרי לבך נח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.