איזבל לארן-ורסיין / ברי[א]ה |
של השפלה
מתנוססים עכשיו
בראש התורן.
מזדעקים אל זה,
שדרש עקדה.
והם צורחים פתאום,
דמעות מדממות,
מכתימות בד
בעצב.
לא בתוך משרפות.
קשור גופנו
וכסה
על מיטות לבנות
לבנות,
שישחירו מתוגת
עוללים.
"וייצר ה' אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה,
ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה."[בראשית ב' 7]
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|