[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עידן יוד
/
אם כולם היו אשכנזים

אני לא גזען, באמת שלא. אבל אני באמת חושב שהייתה יורדת לכולנו
אבן עצומה מהלב אם כולנו כבר היינו נולדים אשכנזים וזהו. בלי
יוונים, בלי בולגרים, ובטוח שבלי טוניסאים. חבורה של ייקים
אוכלי גפילטע פיש שמפחדים ממחלות בלתי נראות ובבעלותם מנגנון
נעילה של כספת בדלת הראשית, בזה היינו סוגרים עניין וזהו. זה
נשמע נורא, אבל אני נשבע שמאחורי כל המילים הקשות תמצאו גם אתם
את מאגר ההיגיון העצום שאני מנסה לפתוח בפניכם. הרי שום דבר
שאני כותב הוא לא סתמי, אז טיפת סובלנות בבקשה.


יום חמישי היום. בסופו של יום אני אמור למצוא את עצמי בבית,
אבל היום עוד כל-כך ארוך שאני לא מעז לחשוב על להעיף כבר את
המדים ולבהות בקיר של החדר לבוש רק בתחתוני בוקסר עם ציורים של
פילים. בערך מה שאני עושה בצבא בעצם, רק שכמו הכל זה יותר נחמד
בבית. התחלתי את דרכי הארוכה לקיבוץ גזית, ואני רק במחלף
נתניה. יש היום אזכרה לסמל שלי, משמע שזהו יום אפור ומדכא בפני
עצמו. הלחות המסריחה של נתניה ומדי ה-א' העבים והשנואים בהחלט
לא עוזרים להרמת מצב-הרוח הגם ככה מחורבן. אני עם עוד חבר
מהצוות מחכה לקו 835 שיעיף אותנו מגיהינום אחד לאחר, תחנה
מרכזית עפולה. שם מחכה לנו שווארמה חתולית למדי ושירותים
מטונפים במחיר של שקל למשתמש. אפילו מחיילים הם גובים הרעבים
האלה!מעניין מי הבן-זונה שאחראי על זה. בדיוק סיימנו לקלל את
החבר השלישי מהצוות שמאחר בחצי שעה ובגללו פספסנו כבר שני
קווים והוא פתאום מופיע מחויך וכמובן ללא טיפת חרטה מצויד
במיליון ואחד תירוצים במקום להתנצל ולתת לנו להמשיך להתמרמר.
הוא גר חמש דקות מכאן החרייאת הזה. אז הנה מגיע הקו השלישי,
ולמרות שאני מת לעלות למיזוג של האוטובוס אני מחליט להיות אזרח
טוב ולשים את התיק שלי בתא המטען שלא כמו חצי מהחארות שטסים
למעלה לתפוס מקום למרות שאיתם הם תופסים עוד חצי מהספסלים עם
תיקי ענק מלאים בגרביים מסריחות ומה לא. ווואלה, שמתי לב שגם
החבר הפרסי שלי ביניהם, המניאק. סיימתי בדחיסת התיק ואחרי שאני
מוודא מאה פעמים שאין מצב שהוא נופל החוצה אני כבר פוסע בצעדי
ענק לדלת האוטו ולכל הפלאים והפינוקים שכלולים בו (בתקווה
מזגן, ואולי אפילו רוסיות בלונדיניות בדרכן לעפולה). אני כמעט
עולה ופתאום מגיחה זקנה לבושה בסחבות עם עגלה שגדולה ממנה
לפחות כפליים בריצת עאמוק שאני בטוח שעוד שנייה פלג הגוף
העליון פשוט יתנתק משאר הגוף. היא מתקרבת ובחצי מלמול ברוסית
וחצי סימון ביד מקומטת היא מבהירה לי שהיא רוצה שאני אעמיס את
העגלה בשבילה (ספק אזרחית טובה, ספק חוסר היכולת לקחת את העגלה
איתה למעלה), ובאמת שאני מוכן להישבע רק לפי המראה והריח שהיא
לפחות בת ארבע מאות. פלוס-מינוס כמובן. אני מסיים להעמיס את
העגלה העתידנית של הקשישה הנחמדה ועם כל ההיסטריה של הזקנה
והצעקות של הנהג על הפקקים ועל כל מיני בעיות שלו בחיים אני
פשוט אסיר תודה על כך שכבר עברתי את מכשול הכניסה לאוטובוס.
עכשיו אני בלחץ ואפילו יותר חם לי, והנה מגיע שלב הפרצוף המחפש
והמפגר שבעזרתו אני סורק ומחפש את מיקום חבריי הנוטשים שברחו
למעלה עם התיקים. אבל אני כבר כל-כך שבור פיסית ומותש מנטאלית
שאני מחליט שלא אכפת לי בכלל ואני מתיישב במקום הראשון שאני
מוצא, מקום טוב באמצע (בדיעבד, המיקום הקלאסי למחבל מתאבד
שרוצה להרים פה את כולם עם קצת דבק מגע, מברגים, ומיונז או איך
שהם לא מכינים את המטענים המפוקפקים שלהם). ממש לא אופייני לי,
אבל כשאני מסתכל לשמאלי על בן-זוגי לספסל אני מגלה שבעקבות
חוסר הזהירות שלי התיישבתי ליד אדם עם תיק שחור וגדול על
הברכיים וחזות...בואו נגיד שהוא לא בדיוק דובר יידיש וגם אם כן
אז מאוד צחיחה. כאן בעצם אנו מגיעים לשיא. הבחור, שכנראה
בסביבות גיל התשע עשרה ושלושה חודשים, לבוש בחולצה ירוקה עם
שחור וצהוב (על פי צו  האופנה מאזור כיכר השעון בשכם) מראה
סימני לחץ מובהקים של בן-אדם שמנסה להשלים עם תחילת  סוף הקיום
שלו (לפני כל הבתולות ובריכות החומוס) והעובדה שיד אחת מוסתרת
מתחת לתיק לא עוזרת לי בניסיונותיי הרבים להרגיע את עצמי
ולשכנע שהכל בעצם בסדר. עכשיו מגיע שלב הדיונים הפנימיים על
סדרי עולם וכל מיני עניינים מאוד עמוקים, בעצם הדרך שלי להעביר
את הדאגה למשהו קצת רחוק מכיוון שהחלטתי שאני לא מצמיד לו קנה
לרכה וצועק לו לשים את הידיים על החלון בערבית המאוד פולנית
שלי. אז תחשבו רגע, למה אנחנו צריכים את זה?איך לעזאזל אני
אמור להירגע כשאני עובר ליד בן-אדם בתחנה המרכזית ואני לא
מסוגל להבדיל אם הוא עוד תימני לועס גת ממרמורק או איזה מוחמד
"אני מחובר לשק דינמיט" אבו שוקרי מאיזה כפר שורץ עזים בדרום
הר חברון. דמיינו רגע עולם מושלם. עולם שבו אתם עולים לאוטובוס
וכל מה שאתם רואים זה את הפרצופים זהובי השיער ותכולי העיניים
של אנשים שכמובן באו ממשפחות מצוינות מאיזו מדינה דוברת שפת
פורנו כלשהי מאזור גרמניה. הרי מקציני אס.אס גרמנים אנחנו כבר
לא צריכים לפחד ממזמן, ובמקרה הכי גרוע ישדוד אותנו איזה רוסי
שיכור וכנראה שלשם מטרה מוצדקת והגיונית, רכישת בקבוק וודקה
"אלסקה" מרענן למשל. המדינה שלנו גם ככה קטנה ומוקפת באויבים
ועוכרי ישראל, אז למה אנחנו צריכים את אי הידיעה והחרדה הזו גם
בתוכנו?הרי כולנו יהודים, אז דמיינו שכולם היו אשכנזים.

בקיצור, אחרי זמן מה כבר איבדתי את ההכרה מרוב עייפות (עייפות
צבאית תגרום לאדם להירדם גם בשדה קרב רווי בדם ואדרנלין)
ועברתי למצב שבירת מפרקת בהילוך גבוה, אך אי אפשר להגיד
שבביטחון שיא. אז עזבו את זה שבסוף חברי לספסל החליט לא
להתפוצץ. ועזבו את זה שכשהתעוררתי לקראת סוף הנסיעה הוא אפילו
הציעה לי כרית לצוואר בעברית רהוטה של איזה חנן מבית-הספר
למדעים שמתקן את המילון וכנראה שסיים בהצטיינות עם תשע מאות
יחידות בפיסיקה קוונטית. זרמו איתי ואל תהיו קטנוניים, כי אני
מבחינתי באותו היום ניצלתי בנס. אז למה אנחנו צריכים את הפחד
הזה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צרפתי!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/09 16:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן יוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה