אני יושבת בחדר השינה שלו מסדרת שתי ערמות של בגדים. בצד ימין
בגדים מקופלים לארון  בצד שמאל ערמת בגדים לכביסה .הוא נכנס
מפלס דרכו בין הערמות, מתיישב על המיטה. שם גבריאל בלחסן, אמא
שלי אוהבת אותו הוא אומר. אני מושיטה את היד בעדינות מלטפת  את
הכתף משהו בו מתרכך. המבט שלו רך ורפה כאילו צרות העולם לא
נוגעות בו רק צרותיו שלו. אז בואי נעשה שקשוקה הוא אומר וכבר
הוא במטבח לוקח מהכיור סיר מוכתם, שוטף אותו במים מתחת לברז
כאילו שוטף חתך באצבע מדממת. אני מחזיק ממך הוא אומר כשסיפרתי
לך שכמעט חטפתי מכות את לא סיפרת את מה שעבר עלייך. בחרת
להקשיב למרות שאצלך זה היה ואחד דבר. הוא הגיש לי את השקשוקה
עם המחבת כמו במסעדות של קיבוצניקים. אחרי שאכלתי את הרסק
גררתי את החלבון במזלג ולבסוף השארתי אותו במחבת. עדיין מפחדת
ממחלות כמו בבית חולים? הוא שאל. הנהנתי. אחר כך יצאנו למרפסת
למרות שאף אחד מאיתנו לא עישן וגם היה קר אמרתי לו שמשהו מהעבר
שלי גורם לי לברוח כל הזמן  בגלל זה אני לא מדברת ובעיקר בגלל
זה לא הייתי מסוגלת לאכול את הפירות שנתת לי פירות הדר מהגינה
במושב. היה לזה את הריח שלו, ריח של שתן .הוא הניח עליו את
הגיטרה והתחיל לנגן הקשבתי לו ובראשי חלפו מחשבות, האם זה
השיעמום שמעורר את הרגש כל כך? השיער שלו נטה הצידה כאילו ביקש
לא להיראות. עקבתי אחרי תנועות הנגינה ואיך הפרצוף מתעוות
לחלוטין ובעיניים נשאר רק לבן. אבל הוא לא נמשך אלי ככה הוא
אומר, הוא לא ממהר להתחסל. לפחות אני לא אצטרך לרזות בשבילו
פעם בשנתיים אני משנה מצב צבירה לכבוד בחורים וגם מפסיקה לעשן.
עד שאני מפסיקה לזהות את עצמי.