ה'קליק' ביננו היה הדדי. הדלקתי אותך ואת אותי. כשהיה לי ממש
ממש חושך, את היית לי נקודת האור היחידה. איתך היה לי טוב,
כיף. שום כאב ושום זיכרון מעיק. רק אני ואת והנחמה שטמנת לי
בחובך.
בשבילך יצאתי בימים גשומים, כשהבגדים תלויים עלי כסמרטוטים
וכולי נוטפת. למענך נצליתי שעות ארוכות בשמש. נענשתי יום וליל
על עצם היותי איתך. כשאחרתי ואמרתי שהייתי איתך, הייתי
'חוטפת'. חשבתי שתעריכי. לא ציפיתי שתחזירי על כל מה שעשיתי
בשבילך, בכלל לא. אבל כשפגעת בי, נדהמתי!
בהתחלה זה היה קצת, פה ושם. אחר כך זה כאב יותר. המשכתי לתת לך
את נשמתי, את נשימתי. את כל כולי. בחירוף נפש מסרתי נפשי רק
כדי להיות איתך.
בהתחלה הדלקת אותי. אחר כך הכאבת לי וכשרציתי להיפרד כבר הייתי
שבויה בידייך ואת לא הסכמת לשחרר אותי.
את - שבתחילה היית לי נקודה של אור במעטה החושך שעטף אותי,
הפכת לאש להבה שאיכלה ושרפה אותי מבפנים, עד היום.

אני שבויה בקסמייך...
את משכיחה, מסובבת, מכאיבה ולבסוף שורפת.

אני פותחת קופסא, שולפת סיגריה. מציתה, מדליקה ואת מוצתת. אני
שואפת ואת משכיחה, מסובבת אותי לגמרי. מנחמת מעט.

הנה את נגמרת ובמקומך תבוא אחרת. אני מאפרת אותך ומועכת. על כל
שהרעת לי. על קסמייך שהרסו אותי, על כל אשר יכולתי להשיג
ובגללך איבדתי.

שוב אני באותו מעגל סגור שחוזר על עצמו שוב ושוב.

מעגל שלעולם אינו נגמר...

יום יבוא והקשר ייגמר. אני אהיה חופשיה ממך לנצח. עד אז, בלית
ברירה, אני איתך.

ימייך קצרים.

היי שלום סיגריה.