פרק א'(ראשי המשפט)

"לא כל שלושה חודשים חייבים לתת לך חופש!" זעקתו של מיכאל
רוביינוב אומנם לא נשמעה מבעד למיסוך האלקטרוני שפעל מסביב
לחדרונו הקטן, אך כל מי שהיה בתווך צפייה של החדרון חסר הקירות
ידע להבין את הטונים שחולפים שם לפי שפת גופם של שלושת הנוכחים
בחדר. "בחופשה אחרונה שלך פעלת בטווח של חצי שנה ללא שתהיה לי
איזושהי התאמה מולך, לעזאזל אפסייל". גם לי וגם לסגן ראשון
טיימל מהצי העתידי היה ידוע שמיכאל מודע לכך שאינו רשאי לקבל
החלטה בעצמו בנושא, הוא רק שיחרר קצת קיטור, שתינו הענקנו לו
לפחות את זה."עלינו להתקדם". סגן טיימל ישב על כיסא פלסטי לא
שונה מאלפי כיסאות כגון זה ששימשו את חברת: "נופשונים בירחים"
שהייתה בבעלות הצי כמובן. הכיסא מוקם בין דלתות הארון הפתוחות,
מעניק פרטיות מסוימת מהסביבה בה אתה עובד. כן המידע בחלקו עבר
לאותם אנשים סביבם אתה עובד בגלל זה דאגו תמיד למקם את מקומות
העבודה בין אנשים עם אותו הסיווג, אין צורך בפרטיות כשאין לך
ממי להסתיר."יש תקופות מסוימות שבהן הפעילות מרובה יותר
מאחרות, לא שפר מזלך אתה נמצע באחת מאותן התקופות". חינוך
פסיכולוגי מקיף מרגע ינקותו העניקו לסגן טיימל את היכולת
להעביר מספר לא מבוטל של תבונות במשפטים מעוד קצרים, שיטה
שנקראה ברבות השנים: שיטת "האיקון". מיכאל החוויר לרגע ואמר:
"טופס טיולים ינוהל לפי הפרוטוקולים המקובלים, יוטמע במערכת
ומשאבים מחשבונך ינוצלו לפי דפוס השגרה שלך. הצעה לייעול, נא
לעדכן מועד חזרה מוערך על מנת לאפשר השתלבות מחדש לפי טבלת
סיכון, פרק של 12 שעות יהיה אופטימלי". סגן טיימל לחץ בתנועה
קלה על חפת מקטורנו, מאשר בכך שהצעת הייעול הוקלטה ותועבר
למנגנון המטפל בכך. תנועות הוגבלו תמיד למינימום על ידי אנשי
הצי, כל מחווה מחושבת לפי ההשלכות שלה. אפסייל טגן, סוכן
מכירות שטח של חברת "נופשונים בירחים" וסגן ראשון טיימל
מארקהמר מהצי העתידי. יצאו מחדרונו של מיכאל רוביינוב מנהל
צוות סוכני שטח, לאחר14.53 דקות של השתתפותו של סגן טיימל
באירוע. איחור מתומצת של 12.235 שניות, הכול מתחיל ברגל שמאל.
לאחר מרחק של 10 מייל, כבר לא היה ניתן לדבר בחופשיות סגן
טיימל הפעיל ממסך נייד, פריצת דרך שהייתה בבעלות בלעדית של הצי
העתידי בימים אלה. "באיזה רמת סיכון מדובר" תום ליבי באותם
רגעים גרם לי לשאול ללא תקווה, שמדובר בנושא שקיימים עבורו
נהלים ברורים. "לא נקבע". קרב אבוד, לא קיימת תוכנית פעולה
המערכת תקרוס יתכן אף ימיו האחרונים של הצי התגלו. כל העוצמה
שקיימת כיום כל כך שבירה, שהבדיחה הרווחת היא שסגני הצי
מאומנים גם לא להתעטש. "ידוע הגורם לתופעה הזאת" שאלה די
בנאלית, בכל מה שנוגע למודיעין הצי העתידי. מעולם הוא לא היה
מסוגל להרשות לעצמו לא לדעת פרט משמעותי על כל פניו. חרדה מפני
היום בו הצי יתקל במשהו שהוא לא ידע  להתמודד מולו לא הייתה
קיימת בתוכי לפני כן, גלים של רגשות לוחצים לצאת. אני מבצע
מאמץ אדיר לאימונים שעברתי לשלוט באותם רגשות מטרידים. כל
תשובה על דרך פעולה כל שהיא לא התקיימה. באותן שעות שבהם סגן
טיימל פעל, כל המחלקות בצי נאלצו להיעזר בנהלים דומים כמה
שאפשר למצב הקיים. "ידע משמע זמן". משפט משונה אבל בעל משמעות
עמוקה בפי אנשי הצי העתידי. "מה האופי?"גמגמתי בשפתו של סגן
ראשון טיימל מארקהמר. הפסיכולוגיה שלי הותאמה במיוחד לשיחות
חולין אלה. כל חיי שוכתבו מחדש בעזרת אותו כוח, פעם אחר פעם,
תפקיד אחרי תפקיד. כישורים אישיים כמו תושייה לא היו נדרשים
לתפעל אירוע, רק קישורים סביבתיים שהוקנו כשהיה צורך בהם לפי
הנוהל. כיום, לא היו בטוחים מה להתאים לי אז שפכו לתוכי את כל
מה שהשתמשתי בו מעולם. מיפוי אין סופי של מצבי אמת נוהל לכל
סיטואציה בה נתקל המין האנושי מאז היווצרותו. מסתבר שכל זה לא
מספיק על מנת להתגבר על אותו מכשול העומד בפנינו. על ספסל ישן,
פריט שקיים בכל נקודה בה התבונה ביקרה בה אי פעם, ישב אדם בא
בימים. כפות ידיו המקומטות משולבות  ימין על שמאל, מאין נושא
תפילה למען קיומה של האנושות. סוכן מכירות שטח אפסייל טגן, עמד
מול פניו של סגן ראשון של הצי העתידי טיימל מארקהמר. עיניו
מסתנוורות מקרני האור שהסתננו מאחורי צילו של טיימל, אפסייל
הבין כי הסגן בורר את מילותיו. לולא הפחד שנבע מכך, יתכן
שאפסייל של לפני מספר רגעים היה מופתע. הם עמדו בפארק האדם
הזקן לא הרתיע את שני הגברים לדבר בחופשיות, הוא נראה אשם
בכסילותו שקוע בתפילות לעולם שלא מתקיים."מתי?"הלחץ על מוחי
החל להכריע אותי לטיימל לא היה פיתרון להציע וזה היה משהו שלא
הייתי מותאם אליו באף אחד מהאירועים בהם נוכחתי. סגן טיימל
כחכך בגרונו קולו היה חד כשדיבר קולו של אדם ששפט וחרץ את
דינו: "מישהו עומד לזכות בלוטו."

פרק ב' ישועה של חולמים

פילאנדרו ואלקז קם במיטתו בתחושה טובה, אור הפציע  מתריסי חדר
השינה שלו, קטורת נעימה הובערה על משטח מרחף לצידו הימני. קניה
חכמה, חייך לעצמו. שעון מעורר פשוט כמו זה, היה תמיד מאותם
דברים שהעלו שמחה קטנה בליבו של פילאנדרו. יקיצתו הייתה טבעית
לשם שינוי, חופשה של 24 שעות לאחר שנה וחצי של המתנה בטור. אחד
החסרונות בלהיות רווק בקצה מרוחק של החשיבה האנושית, אף אחד לא
באמת מאמין שאתה צריך חופש. הוא שטף את פניו במתקן הרחיצה
שירותים משטח להטמעת  מזון שהיה מותקן בצד השני של מיטתו.
בהתחלה נדרשו הרבה אישורים כדי לסדר את החדר בצורה הזאת,
העיצוב המקורי של חדר הרווקים היה. אורך של שניים וחצי מטרים,
רוחבו עלה במעט על מטר. המיטה ארון שולחן מיושר לצד ימיו של
הקיר והמתקן הנוסף בצידו השני. הוא הסביר את הצורך בזאת על ידי
בקשה למקם שעון מעורר בחדר המגורים. לפילאנדרו ואלקז היו בעיות
שינה, הוא לא שלט ביקיצה הטבעית שלו כמו שנדרש בתוקף תפקידו.
אבל מכיוון  שלשינוי האישיות שלו  לעומת השינוי של כמה חפצים
בחדר, יהיו תמורות לא רצויות שייווצרו באקראי על פני מרבד היום
יום. פילאנדרו לא רצה להישאר רווק, אך הוא שירת בנקודה בה
השבירות של אותה עוצמה אגדית הייתה אדירה. שום דבר באזור
מגוריו לא הושאר לידי מקרה, אפילו תחושותיו שונו בהתאם לצורך
השלמות של התמונה הכללית. מאחר שהשינוי הוא ללא תופעות לוואי
כל שהן, אין הוא יכול להבחין שנעשה שינוי כלל. הכל טבעי כפי
שתמיד היה. חשיפתו לנשים הוגדרה תמיד מראש ולכן גם לא מצא
עניין רב בנוכחותו בקרבן. רק הפרוטוקולים קבעו את רצף האירועים
בהם התקיים פילאנדרו ואלקז, נהלים שנקבעו במיוחד עבור צורת
החיים שהנה הוא. כמובן, שהוא לא היה מיוחד. פילאנדרו סובב
במיומנות את מכשיר השטיפה על צירו והכניס את זרועו עד מעט מעל
המרפק לתוך צינור אלסטי שהיה מקובע בצידו האחר של המתקן. כל
הקלוריות שגופו עומד לשרוף באותו יום לפי טבלת סיכון כמובן,
הוחדרו לגופו באופן תת ורידי. כימיקלים כגון אלה שגרמו לתחושה
של שובע וכאלה שדאגו לפירוק החומציות בקיבה, מנעו תופעות לוואי
לא רצויות הכל לפי נהלים כמובן. לאחר שסיים את ארוחת הבוקר,
ניגש פילאנדרו למיטתו ונגע באחת מפינותיה המוארות הסדינים
התיישרו במתיחה והשמיכה התהדקה מעל הסדינים. עוד שמחה קטנה,
פעם הסדינים והשמיכות היו נמתחים ברגע שהיה קם מהמיטה, לפעמים
היה מתאפק ללכת לשירותים חצי מהלילה על מנת לא לישון על השולחן
בשארית השעות עד למשמרת. הפעם זה היה שונה. לאחר שהמיטה סידרה
את עצמה, נשלחה הולוגרמה מוחשית אשר ציפתה את המיטה במשטח
קשיח. תצוגות הולוגרפיות של מסך ומקלדת ריצדו על המשטח. הצצתי
ברשימת הדברים שעלי לעשות ביום החופש שלי, גיחכתי כשמתי לב
שחנות הצעצועים הייתה המקום הראשון אליו החלטתי ללכת. נגיעה
בפינה המוארת השנייה של המתקן, העלימה את משטח ההולוגרמה וגרמה
למשטח השינה להתרומם לגובה התקרה. לפילאנדרו מעולם לא היו
בגדים שונים ממדי עבודה או בית ספר. כיום, סרבל נמתח בגוון
כחול עמוק עד סף השחור אך בעל יכולת להחזיר אורות חירום, כובע
מצחייה בעל שדה ממסך לסירוגין לא בעל כוח להישאר יציב או
מוסווה מהעין גוונו כגוון הסרבל. נעליו שחורות כפלדה כהה אינם
מבריקות אך קצות הנעליים מחוסנות בחלקן הפנימי בסגסוגת של
מתכות. פילאנדרו משך את מדיו מארון הבגדים, הוא גיחך לרגע
מהמחשבה להשאיר את כובע העבודה בבית. הוא מעולם לא עודכן בנוהל
כתוב בנושא, זאת כי מעולם לא נבחנה האפשרות הזאת, לא הורשתה
מעולם סטייה מטבלת סיכון בטווח הקיום הזה. יצאתי לעבר חנות
הצעצועים של גורספרד, מקום נפלא לבקר בו אני עובר מידי יום ליד
דגמי הולוגרמה של צעצועים הנמכרים בחנות, תמיד יש כמה משוטטות
בסביבתה של החנות. זאת חוויה נפלאה בפני עצמה, אני לא יכול
להפסיק לדמיין מה בוודאי נמצע בתוך החנות. ההליכה לחנות הייתה
נעימה, מישורים שלמים ריקים מאדם שמאפשרת רק אוכלוסיה שגודלה
מבחינת המערך הכללי לא עולה על גודלו של ראש של סיכה. הצעדה
הייתה מחושבת לשעה ועשרים ושלוש דקות, היה זמן להתענג על מזג
אוויר מושלם ומניחוח היערות שנבע מצידי השביל המפוסל בו צעד.
זמן מחשבות הוא היה מכנה את זה, ניתוק מוחלט ממה שקורה סביבך.
ההליכה הייתה כל כך שגרתית, שגופו היה על סף לצעוד את הדרך ללא
תודעתו. כמובן שקצב ההליכה כבר הוכתב מראש לכן היה צורך לעמוד
בו, כפיה של אותם נהלים שהופעלו בהתאם לצרכי הכלל, כללים
שמעולם לא השתנו. מחשבותיו של פילאנדרו נדדו כפי שתמיד קרה,
מאין תחושה מתעצמת כמו גל החלה להיווצר בקרבו, התקף של פחד
ובמרכזו קול פנימי הקורא לו לברוח.

פרק ג' ידע כללי

טיין פלנקהוק עמד במרפסת ביתו כשהוא אוחז במיומנות רובה צייד
בעל שתי קנים, הקת הייתה עשויה עץ ונראו חריצים על גבייה בכמה
מקומות. "בוקר טוב" עלם חביב הלבוש במיטב אופנת הציידים בתקופה
זאת נופף לעברו. טיין מעולם לא ראה אדם זר, הוא לא היה מרוצה
מהשינוי. הסתובבתי לעבר בחור מגודל שלא ניתן היה לזהות איפה
מתחיל זקנו ואיפה מסתיים שיערו, צעדתי צעד אחד לעברו והוא
כיוון אל ראשי את הרובה. "חוות ואסקז" צווחתי כשהבנתי שהצעד
הבא, יהיה גם הצעד האחרון שלי. טיין פלנקהוק הנמיך את הרובה
ואמר: "לך לכיוון קצה הגבעה הבאה, משם תמשיך ללכת 7 מייל דרומה
לא תוכל לפספס". "תודה יום טוב לך" הסתובבתי על עקבותיי
והמשכתי במעלה הגבעה, לא ממש הבנתי מדוע הייתי אמור להבהיל קצת
את הזקן, אני כלל לא בטוח שהוא זה שנבהל אבל אלה היו ההנחיות
שקיבלתי מאיש הקשר. לפי דו"ח התקדמות מותאם לטבלת סיכון אמורות
המטרות להיפגש ב- 12 דקות וחמישים ושש שניות זמן מתומצת
לאירוע, האיחור של סגן ראשון טיימל מארקהמר ייפגע בטבלה, הנושא
הועבר להמשך טיפול במחלקה לסינון מידע כל המשאבים הנדרשים
הושקעו. שינוי נוסף, מחלקת הצעות ייעול תתוגבר בתחום הכוח אדם
עדכונים נוספים לנוגעים בדבר. מודיעין, כל חריגה מטבלת סיכון
תטופל לפי נהלים קיימים בנושא אין חריגה לא מאושרת. רעשי רקע
הטרידו את מנוחתו של טוראי אפסייל טגן, אומנם הוא יכול היה
לנוע לאן שאוותה נפשו, אך הימצאו בזמן זה באירוע שכמותו לא
חישבה האנשות נראה לו טבעי משום מה. הוא המשיך לנוע את המרחק
שנותר לו על גבי שביל הולוגרמי מסודר, כאשר הוא ממספר את צעדיו
לפי מכות החשמל שחטף לסירוגין מהחפתים המחוברים למקטורן,אילו
רק היה ניתן להבין יותר מהזמן הזה. כיתת כוננות הספיגה במחלקת
המודיעין, ישבה בכיסאות פלסטיים שקופים הדומים לרבים כמוהם
במכלול הכללי של המבנה. רגשותיהם נכלאו בתוכם כשם שהוכשרו,
מסכי ההולוגרמה הענקיים יכלו לשקף רק תמונת מצב ברורה באופן
חלקי. לא נמצע איזשהו נוהל לגבי סטייה מטבלת הסיכון בצורה כה
משמעותית, מנועי חיפוש נברו בידע של דורות כה רבים, שום תרחיש
דומה מעולם לא נוסה. היה ברור שהתערבות מצד הצי העתידי, הייתה
נדרשת באותם רגעים. אך אף אחד לא יכול היה לנבא מה יהיה היקף
ההשלכות בכל פעם שהצי העתידי יצור מגע עם רצף האירועים. 6 דקות
וארבעים וחמש שניות למפגש. מספר הצעדים אליו הגעתי, סייע לי
במדידת הזמן. כל אחד מצעדי היה ידוע, לא התקיים שום טווח
לשגיאות. הדרך לאחוזת ואסקז  הייתה נוחה למדי, אזור כה מתוכנן
למשברים שאפשר לי תנועה חופשית ויכולת תמרון לא רעה. עצים
מסודרים מצידי הדרך מהווים חומה מעצם מהותם. חריגות מטבלת
סיכון החלו להופיע כמתקפה כוללת שלו התקיימה עבורה מטרה היא
בוודאי הייתה למות יחד עם הצי העתידי, כל מחלקה בצי טיפלה
בנושאים הקשורים אליה לפי הנהלים המוגדרים, נתוני העבר הוכיחו
כי  הצי העתידי  היה רחוק מלהיות שביר. שינויים שחלו וצברו
תאוצה הוחזרו לתלם, חריקות שיניו החלודות של המנגנון המנחה,
נשמרו בדממה על ידי אותם אנשים אשר נשבעו לקיימו. התקדמותו של
אפסייל טגן התערערה מעט ב- 3 דקות ועשרים ושבע שניות זמן
מתומצת לאירוע, משב רוח חדר את מסלולו היסוס של חצי מאית
השנייה לפי זמן מתומצת לאירוע. טבלת הסיכון חטפה מכה נואשת, לא
ניתן היה להעריך את הנזק, רק לצפות לבואו. האירוע התנודד תחת
רגלי, מבדקים פסיכואנליטיים רבים וודאי  יאמרו שמדובר בתחושה
פסיכוסומאטית, אני אדע מה הרגשתי באותו הזמן. המשכתי להתקדם
לפי קצב החשמל מהחפתים מפחד לבצע עוד איזה שהוא שינוי
בתנועותיי, קו המחשבה שלי נע בין אותם הבזקי התפכחות של החשמל
ששמרו על קצב הליכתי, לבין מיון וארגון המידע שהוצג בפני על
גבי משטח ההולוגרמה עליו צעדתי. דמעות נעצרו בעיניי בזמן
שהתקדמותי לא נעצרה מעבר לאותו רגע, שום אזהרה על חריגה מטבלת
הסיכון, הנהלים כבר לא יכלו לפרט מה ניתן לעשות. הנימה
האופטימית ביותר שיכולתי לגייס הייתה, אם האנשות תשרוד את
האירוע הזה, יהיה מעניין לקרוא את הצעות הייעול של התקופה
הזאת. דקה שלושים וחמש שניות זמן מתומצת עד לאירוע, פריטי מידע
לא שלמים ריצדו על משטח ההולוגרמה. קביעת אחוז הסטייה מטבלת
סיכון, לא ידוע. דוח המשך התקדמות מנקודת זמן מרחב באירוע, לא
נמצע נוהל העוסק בנושא זה. מלוא עצמת כישלונו של סגן ראשון
טיימל מארקהמר מהצי העתידי הורגשה באותו הרגע בו יכלה להסב את
הנזק הרב ביותר. כחמש שניות מהמטרה, נשבר ענף עץ ללא שנחזה
מראש קיומו.

פרק ד' דע כי עולמך זה

משפט קדמוני שלא ידוע לי בעליו אמר: "אין מתכת מחושלת  טובה
יותר ממתכת שחושלה ברגשות כאב". משמעות הפתגם הייתה מעבר
להבנתי, נוכחתי לדעת שלפעולות רבות שביצעתי לא היה קשר לרגשות
שלי. אני אסירה בתוך מחשבה שמשהו קרה וכל חיי עומדים להיסחף
לכיוון לא ידוע, את כל רגשותיי הפניתי  לעבר אותה תקווה, נלחמת
בשעמום שמצמיא את חושיי אף יותר מהתאווה להבין בדיוק היכן אני
נמצאת. במבט שנתנה אל מעבר לחלונות הראווה של חנות הצעצועים
גורספרד, נצנצה דמעה של אושר על לחייה של עימרת, היא הקרינה
ייאוש, בדידות ולעיטים תקווה בוערת."קח אותי איתך". היא לחשה
לעבר המישורים מבלי להגות אף אחת ממילותיה. פילאנדרו ואסקז היה
במנוסה. הוא רץ בסבך היער כמו איילה תועה, כל המחסומים
הפסיכולוגיים שהגדירו את פילאנדרו כאדם נשברו. כך היה מאז אותו
זרד עץ שרעש התנפצותו הצטלב עם מחשבתו של פילאנדרו לברוח. את
המרחק שיכל לעבור בתוך היער לא ניתן היה לעמוד, אדם שהיה רגיל
כל חייו לנוע בהליכה ממושכת ממקום למקום, יכול לנוע מרחקים
עצומים כאשר הפחד הוא מורה הדרך שלו. אך זמן קצר לאחר שנכנס אל
היער הבחין פילאנדרו  בצורות החומה המפוסלת של צידי הדרכים. רק
כמה מאות מטרים מדרום לו, הפחד החל לשכוך וההיגיון הנחה אותו
שעליו לחזור לשביל לפני שתרד החשיכה. מה גרם לאותו רעש לא מוכר
הוא לא היה בטוח, אך הוא היה משוכנע כי הוא השאיר אותו מספר לא
מבוטל של מיילים מאחוריו. פילאנדרו התקדם לקצה היער והציץ דרך
העלווה לעבר השביל  ההולוגרמי, הוא היה מופתע לגלות שחנות
הצעצועים הייתה במרחק הליכה ממקום הימצאו. הדרך ההולוגרמית
כנראה מובילה אותך בעיקוף מעגלי כל כך נרחב שלא שמים לב שהחנות
נמצאת פחות מחצי מייל מאחורי חוות ואסקז המוקפת באותה חומת
עצים של השביל. פילאנדרו יצא מבין העצים והתקדם לעבר חנות
הצעצועים, הוא השקיע את מירב מאמציו לא להתגלות מבלי לדעת שכל
צעד שלו נמדד וממוספר על ידי כמה גורמים. שיערו הבלונדיני
התנוצץ לאור השמש הבוהקת, זיעה קלה ממאמץ הריצה כיסתה את מצחו
למרות כל ניסיונותיו של שרוול חולצתו למגר את התופעה. זאת
כנראה לא אחת מאותם אהבות ממבט ראשון, מכיוון שהיא ראתה אותו
לפני שהוא ראה אותה. היא הביטה בשערו הזהוב כאשר הגיח מן היער,
זה היה האחד לו חיכתה לא היה לה ספק בכך. הדבר היחידי שמנע
ממנה את הרצון לגשת אליו, היה העונג להביט מבחוץ באדם שעמד
לסחוף את כל עולמה. גופו נראה מחושל מעבודה פיזית, הסרבל שלו
הצביע על כך שהוא עובד כנראה במפעל ליצור חלקי מתכת הנמצא
ממערב לעיירה. עימרת צחקקה ונשכה את שפתיה  כאשר ניסה לנער
בעדינות הולוגרמה של נחש צעצוע שמונע על ידי שלט הנמכר בחנות.
ליבה החל לפעום בקצב מתגבר יותר ויותר עם כל צעד שקידם אותו
לתוך החנות ולבין זרועותיה. פילאנדרו ואסקז החליט לעמוד במפתן
הכניסה למשך כמה דקות, קיצור הדרך שגילה, הביא אותו לחנות
הצעצועים מוקדם מהתכנון. אך אפילו ההתניות הפסיכולוגיות
העמוקות עד כדי אינסטינקט לא עמדו בפרץ הרגשות שעברו בתוכו.
משמרתה של עימרת עמדה להסתיים כחמש עשרה דקות לפני כניסתו
המתוכננת של פילאנדרו לחנות, הם לא היו אמורים להיפגש וזה היה
מכוון. משהו חדש קרה בעולם, פרץ של רגשות שהיו אמורים להתרחש
בתקופה המקורית שבה פילאנדרו ועימרת יצאו בימי בית הספר, הרבה
לפני הנהלים. אפילו רחוק עד ימי ילדותם בהם היה אמור פילאנדרו
למשוך בצמותיה של עימרת לאות חיבה. כל אותם רגשות התפרצו ברגש
שבו מימשו את אהבתם למען הבאת ילד נוסף לעולם, רגשות שהיו
ויהיו אך נקטלו על ידי הנהלים. פילאנדרו נא את אותם עשרה צעדים
ביניהם, במהירות שלפי מדידת הגורמים העוקבים הייתה מהירה יותר
מתגובה מוחית רגילה של אדם. זרועותיהם נעו אחד לעבר השנייה
בהתאמה מושלמת כשם שנעים זוג אהבים של יותר מחמישים שנה.
שפתיהם חיבקו אחד את השני לא בתשוקה חושנית אלא בצורה שכל
נקודה בשפתיהם יודעת איפה השני הכי אוהב שנקודה זאת נוגעת. כל
חלקי גופם נגעו בהשלמה מוסכמת, שמה שהם חשים שם זהו הדבר בו
חשו לפי התפתחות היחסים ביניהם כבר שנים. הם חשו את מה שעתיד
לבוא, יחד עם מה שתוכנן לעברם. "לנצח ומעבר". לחש פילאנדרו את
מילותיו הראשונות לעימרת.

פרק ה' רנדו-נורמה

לאורך כל הדורות ובכל התייחסות כלפיו בקרב הנהלים, היה דבר אחד
שנשאר קבוע, כסף. מטבע, מסחר, כלכלה מכל סוג. זה המשאב שחולל
ואף סיים כל מלחמה שהורשתה לפי הנהלים. היה ידוע שקיומו של הצי
העתידי תלוי מאוד ביכולתו לשמר משאב זה. חוזקו וחולשתו של הצי
ושל הנהלים אותם הוא מקיים, היה טמון בשליטה מוחלטת במטבע,
לפחות על כך הצביעו הנהלים. דו"ח התקדמות מחלקת כספים רציפי.
שפל כלכלי מכה את חצי מהאמירויות הסעודיות עקב אי יכולתם לספק
את הכוח העבודה הזול והלא מלומד עליו הם מסתמכים בהפקת הנפט
וחמרי גלם דומים. מסורת "המוסלמי העני" שרווחה בין הכוח אדם
התעוותה מעבר לטבלת הסיכון. כאילו פסוקו של הנביא מוחמד: "על
האביון לבוא אל חיק אללה, על העשיר נטל העוני מאהבתו של האל"
לא הושתל כלל בין הכתבים. האנשים החלו לפרש את הכתבים לא כפי
שהוכתב עבורם וכשהחלו להבין אותם מיליוני אנשים כמה קופחו
לעורך הדורות, החלה קריסה מגמתית בכלכלה של האמירויות. האירוע
המציין את קריסת חצי מהאמירויות הסעודיות. מוכרת בחנות צעצועים
שבקצה המחשבה. לא מכרה בובת פרווה המדמה גור דובים כפי שהייתה
אמורה לפי הנהלים. עימרת קאלה בתקופת ה 26 לחייה, נחשבת לחלק
מהאירוע הגדול. מיקומה בשלב זה ידוע רק למחלקת סינון מידע,
הודעה מסודרת תצא בהמשך. אופן תפעול האירוע. אין נהלים ברורים
בנושא. בחשיבה קרה, כוחו האדיר של הצי העתידי החל להתמעט.
הסטיות מטבלת האמת החלו לחדור למחלקות השונות. הודעות מסודרות
התעכבו וגם כשהועברו, לא כל המידע הועבר בצורה מלאה בין
המחלקות. חיילים במחלקות שונות ודרגים שונים, החלו לנהוג
בכפייתיות לגבי מחלקתם. אצל חלקם זה התבטא בחשדנות מוחלטת כלפי
חיילים ממחלקות אחרות ואצל חלקם האחר יצר הרסנות וטינה קשה
כלפי הצי העתידי "והשעבוד" שהביא עמו בצורה של נהלים גרם למעשי
אימה בקרב אנשי מחלקתו. חבלות והצלות הרואיות נהיו לחלק
מהשגרה. אדמירל סוכני השטח טיימל מארקהמר (שובץ לתפקיד לאחר
מרידתו של האדמירל הקודם) עמד מאחוריי מכתבה הולוגרפית והביט
בדו"חות החולפים על פניי שנים של תכנון מראש והבנת העתיד לבוא.
שום מידע שיוכל לסייע לא היה ידוע למערכת המחשוב, אירוע כזה לא
היה אמור להתרחש ולכן לא היה טעם לבנות עבורו תשובות. כל סוכני
השטח נמצאים בהקפאת משימות, בדיקות מתבצעות בהם כל מספר שעות
לוודא שלא חלה סטייה בעברם הפסיכולוגי. היה ברור שהצי עומד
להכות אבל אף אחד לא ידע בבירור מתי צריך ואיפה היה מושג כללי
מידי."בכל מקרה האשמה תיפול עלי". אדמירל טיימל מארקהמר גיחך
לעצמו. הוא היה מחצית הדרך להיות מטורף אך שנים של תרגול כליאת
רגשות הפכו אותו לכלי הכי יציב שיש לצי באותם רגעים. טיימל
התרווח מספיק כשבדקות שלאחר מינויו לא הוצא להורג. "סוף סוף
אני רואה את התמונה המלאה אבל לא מצליח להבין מה היא אומרת".
בחירת נתיב הפעולה היה כרגע בידיו של טיימל, מבלי איזשהו נוהל
מנחה עליו להציב את סוכני השטח על פני האירוע ולקוות שיהיה בהם
יותר תועלת מאשר נזק. הילה של זיעה ניכרה סביב צווארו של
טיימל, על אותם מדים נכספים בצבע הלבן של ההנהלה הבכירה, אירוע
שלא קרה מעולם לטיימל. הוא מחק את המידע שהוצג בפניו בתנועה
מיומנת של ידו על פני השולחן ההולוגרפי והפעיל את מכשיר ההקלטה
שהיה בחפת מקטורנו. "אני רוצה רשימה שמית של כל סוכן תקין.
מיקום לפי רמת חרישות. אופן ביצוע. יש להציב סוכן חרישי על כל
תושב על פני האירוע. מערכות המחשב אינם יכולות לספק תמונת מצב
מפורטת. הכול יעשה בעזרת חיישנים אנושיים. הצעות ייעול יתקבלו
בהתאם לנהלים". ההודעה הופצה על פני כל הצי, לא התקבלה כל הצעת
ייעול. העובדה כי היה אופן ביצוע הדהימה את כל אנשי הצי, לא
הייתה החתימה הרגילה של המחשב בנוגע למיקומו של הנוהל בזיכרון.
גם הנוסח לא היה כשל המחשב. מושג שהאנושות לא השתמשה בו מזה
דורות נולד מחדש מדבריו של אדמירל טיימל מארקהמר. בשלוש
מילים."יש לי רעיון."