חייתי איתך כל חיי או לפחות בתקופה בה רציתי לחיות. זה עצוב לא
טראגי, אולי סתם מעורר רחמים.
אני רק ייחלתי לשהות בצל של חלום, בתקווה שלעולם לא תתעוררי.
זה לא היה כך, לא בדיוק.
רק הרצון שלי לברוח מהעבר לשכוח שיש עתיד להמשיך לישון למרות
שגם שם אין נחת.
זה לא שאת עזבת אותי, רק הבנת שמעולם לא הייתי שם. שקר לבן עם
עיניים כחולות.
מדבר עם עצמי כי זה כל מי שנשאר, אבל גם אני לא מסוגל כבר
להקשיב לטירוף.
את מחייכת יותר אני בכל זאת מרגיש כך, סתם מנסה לסטות מכל
הנושא.
זה כל מה שהיה לי להגיד. אולי לבכות היה יוצא יותר טוב איפה
להתחיל?
ובכל זאת אני אופטימי
שלך
כל מי שחשבת שאני.
|
