לילה, יום שישי, כולם ישנים על חופה של הכנרת ורק אני יושב
בוהה, חושב על החיים.
אם היו לי עוד 10 ס"מ, לגובה ולזין, הייתי מלך, מה זה מלך?
אלוהים!
אבל אין לי ובגלל זה אני אפילו לא נסיך.
אריק נוחר, אין לו אלוהים, נראה כמו הצרות שלי, אבל משום מה עם
בטחון עצמי של פיל.
לידו שוכבת נועה, מתוקה שחבל על הזמן, כמובן שהם נרדמו ביחד,
כמובן שהיא נדבקה אליו ולא אלי.
אולי אלך לשחות, חשבתי לעצמי, הורדתי את הבגדים, כולל הבוקסר
של מיקי מאוס, ונכנסתי למים.

ברררר... די קר, האגדות על זה שהים שומר על החום של היום
התנפצו על גופי הערום.
האמת, הרגשתי קצת טיפשי, אחרי שלוש דקות הסתובבתי כדי לצאת
מהמים כששמעתי קול פכפוך מאחורי וראיתי דמות שוחה לעברי.
"מי זה?" לחשתי בהשפעת הלילה, "נועה", ענתה לי הדמות.

"מה את עושה פה?", "ראיתי אותך נכנס למים אז התחשק גם לי".
"ראית הכל?", שאלתי, "ראיתי הכל!" חייכה נועה והתקרבה אלי.
תירגע, אמרתי לעצמי, תירגע, פתאום כבר לא היה לי קר, נועה
התקרבה אלי, "קר לי אתה יודע, אולי תחבק אותי?", חייכה אליי,
מזל שאין לי עוד 10 ס"מ לגובה ולזין אחרת הייתי גורם נזק לאחת
מהעיניים שלה, "אני לא יכול לחבק אותך", חייכתי במבוכה,
"למה?", שאלה נועה תוך כדי שהיא מושיטה את ידה לתוך המים
ותופסת את איברי הזקור, לא עניתי לה, פשוט עצמתי עיניים
וכשפתחתי אותן נועה כבר הייתה צמודה אלי חמימה ויפה, הכי יפה
בעולם.
"עכשיו אתה יכול לחבק אותי?" היא שאלה, חיבקתי אותה ועוד איך
חיבקתי אותה.

חיבקנו אחד את השנייה בלי קונדום, התחבקנו ככה כל הלילה איזה
שלוש ארבע פעמים, אני חושב שמרוב חיבוקים כמעט התייבשתי.
שכבנו בסוף על הגב ליד המים, ספרנו כוכבים.
לפעמים החיים מספקים לך רגעים שראית רק בסרטים.

"קיבלתי לפני שבוע", אמרה לי נועה, "מה קיבלת?", שאלתי, "מה
שבנות מקבלות פעם בחודש", היא צחקה קצת, "ולמה את מספרת לי את
זה?", "שתדע שזה קצת מסוכן מה שקרה היום", היא הסבירה לי.

אמרתי לה "בואי שנייה תתקרבי אלי", היא התקרבה, אחזתי בפניה
המתוקות בשתי ידי, היא עצמה את עיניה בהנאה, נישקתי אותה במצח
וסובבתי את ראשה במהירות ימינה ואז במהירות שמאלה, המפרקת שלה
נשברה בקול פצפוץ עדין שנבלע ברעש פכפוך המים.

אמנם זו נועה ואמנם היא מתוקה מדבש, אבל מה השתגעתי להתחתן
עכשיו?