רפאל חסון / געגוע לעצמי |
שאבדה את חינה
שכבה הניצוץ בעינה.
איך אהבתי פעם ככה חזק
בלב הרעיד הרעם, בעיניים הבזיק הברק
הרגשתי גבר שנותן עד הסוף
הייתי ילד.
לפעמים אני שואל לדעת חבר
איך חוזרים בזמן לימים של צחוק ושבר
אני מתגעגע לעצמי של פעם...
לתמימות, להתרגשות, לטעם...
לחבק אהובה ולדעת - זה זה,
ללטף ולהרגיש את ההולם בחזה.
כל שנותר לי הוא טעם מר וכעס - כמה עצוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|