אני רוצה להירדם עמוק עמוק,
אל רדת העול,
אל המקום הכי נפגע,
אל הרגע הכי נשכח,
אל השביל בו הנשימה לא כואבת, כשהנשיפה
לא יודעת שמה.
אל הצליל הזכוך - שמסמל את השפיות באבדת השליטה.
רגליים משותקות מקפלות אותי, והנה אני
לפתע בפתע נופלת לקרקע, קורסת על
אספלט מלוכלך, ומתכרבלת בין דמעות טהורות.
כשתשאלו אותי, אשיב:
"אני שחקנית שאיבדה את הרגש".

כשכולכם תברחו, אני אתרומם מן המסכה,
ואפצח בצעדי רדיפה אל המזח,
ויחוגו סביבי איילים,
וארקוד את ריקוד האלים,
ואני, רק אני עם עצמי אאזין למילים
הנשענות אל מאחורי הדפים הכתובים,
אלה שיודעות להרגיש
ואז לא אפחד יותר מן הכלום היחיד
שיודעת אני,
היחיד שנשאר
בחיקי.