[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריאל לקסר
/
חיה או מתה

בנעלי קרוקס סגולות, מכנסי ברמודה אדומות וגופייה אפורה אתה
צועד על אדמה חולית, התיק הענק מצד ימין מכביד עליך נורא...
וחם לך ממש.
צווחה איומה מאחוריך גורמת לך לעצור. אתה מסתובב ומולך עומד
ילד קטן ערום ומתולתל, אולי בן שלוש, בוכה בטירוף, ולידו גביע
של גלידה זרוק על החול.

"מותק! הילד הפיל את הגלידה", קול לא מוכר מגיע מימין, אתה
מסתובב ומגלה שזו אישה מגודלת מאוד, לבושה בחוסר טעם בבגד גוף
שחור צמוד. היא מתהלכת אליך בכבדות, הכרס והחזה העצום שלה
מתנהלים לפניה.
"אולי תיגש להביא לו עוד אחת? " בינתיים היא מרימה את הילד.
"ששש... די חמודי.. אל תבכה הנה אבא יביא לך עוד אחד, רוצה
לאבא? רוצה לאבא? בוא לאבא..."
"מותק קח אותו לידיים שיירגע קצת." היא אומרת מושיטה את הילד
אלייך. פניו של הילד כבר רטובות לגמרי מתערובת של דמעות ונזלת
שניגרת מאפו.
קשה לך לתפוס את הסיטואציה המוזרה הזו, אבל בטבעיות אתה לוקח
את הילד הצווחני, אוחז אותו ומתבונן בו. במין אינסטינקט אתה
מתחיל לנענע אותו. אתה אפילו מוסיף במחזוריות טבעית "ששש...
ששש... ששש..."

ואז אתה מתחיל להרגיש נוזל חמים נוטף במורד החזה שלך לכיוון
הבטן... הילד משתין עליך...
"אוי! עשינו פיפי על אבא! לא יפה! פויה! פויה!" האישה מרחיקה
ממך את הילד מהר, שפריצים אחרונים מספיקים להרטיב את אמת ידך.

אתה מסתכל על הכתם ההולך וגדל בחולצה שלך, אתה ממהר להוריד את
החולצה, משתדל להימנע כמה שיותר ממגע עם אזור הכתם, מספיק
להריח את הריח החמצמץ תוך כדי.
וככה אתה נשאר בלי חולצה, עומד. פתאום אתה מבין שאתה באמצע חוף
ים, ויש מלא אנשים מסביב. תוך כדי השלכת החולצה לאדמה אתה מביט
בעצמך, ויש לך בטן ענקית ועליה שערות רטובות משתן.

"מה הולך כאן?" אתה חושב, לפני שאתה מספיק להבין מה קורה, אתה
שומע רעש אדיר של צווחות שמצטרף לצווחה אחת גדולה מגיע מאחור.
אתה מסתובב ורואה מאות ילדים קטנים כהי עור ומתולתלים רצים
אלייך בצעקות, חלקם משתינים תוך כדי וחלקם מיידה לעברך גביעי
גלידה .
אתה מתכופף כדי להגן על עצמך, והם קופצים עליך, קוברים אותך
תחתיהם, המגע בין העור שלהם לעור שלך נהיה דביק מתערובת של
"קורנטו קלאסי " פיפי וחול.


אתה מתעורר בבת אחת.

חום אדיר אופף אותך. אתה מזדקף מעט לנשום ושוב מגע דביק של עור
בעור. הדופק שלך מואץ.
"איפה אני?"
אתה מבין שאתה רוכן מעל בחורה. שניכם עירומים על מיטה כל
שהיא.
לאט לאט התחושה חוזרת אליך. ואתה מבין שאתה עדיין בתוכה.
בתנועה מיומנת אתה מזיז את האגן אחורה, יוצא מתוכה וממשיך
בתנועה עד לירידה מהמיטה. אתה נעמד.
ירידת לחץ דם כבדה מקבלת את פנייך, אתה מתערפל קצת ונתמך בשידת
הטלוויזיה שלידך בחדר המואר קלות.
אתה מוריד את הקונדום שמחליק ממך די בקלות, וזורק אותו לפינה
של החדר.
אתה מאתר את התחתונים שלך מונחים לידך, מרים אותם ומתחיל ללבוש
אותם ברישול, כשרוח קרה מאוד נושבת אליך מהחלון הפתוח ותופסת
אותך בדיוק בתנוחה הזאת עם הרגל מקופלת למעלה.
אתה מצטמרר.

בצעדים כושלים את נכנס לשירותים הקטנים.
עם הדלקת האור אתה מסתנוור לגמרי. לא מצליח לראות את עצמך
במראה. לאט לאט אתה מסתגל. ומשתקף מול עצמך בראי. הזיפים שלך,
העור מכוסה הזיעה, החזה והבטן, עד קצה הערווה שלך שאינה
מכוסה.

ככה אתה מסתכל על עצמך כמה שניות. כמה שניות של חסד.

אתה פותח את הברז ושוטף ידיים. אתה גם דואג לשטוף את השפתיים
והאף עם סבון. כי אמרו לך שאם אתה יורד למישהי ולא שוטף פנים
אחרי זה עם סבון זה עושה חצ'קונים.
סיימת ואתה חוזר לחדר. יש בו ריח חזק של סקס. גם הוא, חמוץ
כזה.
מתלבש בזריזות ובשקט. וגם דואג לסדר קצת את השיער.
ארנק, פלאפון, מפתחות.

אתה פונה לדלת, לפני היציאה אתה מעיף מבט אחרון על הגוף
העירום המונח על המיטה, הוא מונח בצורה קצת לא טבעית, ונראה
כאילו הצוואר מעוקם אחורה קצת יותר מדי.
לרגע אתה בכלל לא בטוח אם היא חיה או מתה.
אתה סוקר אותה שוב מלמעלה למטה, בתנוחה המוזרה שלה, ומסובב את
הידית.
הדלת נפתחת ברעש קל.
אתה חומק החוצה וסוגר אותה בשקט.
בדרך למטה כשאתה מקפץ במדרגות אתה ממלמל לעצמך: "איזה סיוט, יא
אללה - איזה סיוט".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מוכן
לכתוב סלוגנים
לאתר שמפרסם
סלוגנים כאלה
דפוקים.


יעקב פופק מנסה
להתחכם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/1/10 6:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאל לקסר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה