אם תשאלו אותי: "קיימים אנשים מאושרים?"  אני אענה לכם: "כן".
אם תשאלו "כמה?" אני אגיד לכם "כולם, הם פשוט לא יודעים".
"כולם מאושרים" זו אמירה קצת קיצונית אם חושבים על זה ואפילו
קצת פוגעת אם חושבים על הזוועות של החיים. אני מציעה משהו אחר,
פשוט, שאני מאמינה בו, אם תרצו - תאמינו איתי, ואם לא - תאמינו
במה שעושה לכם הכי טוב.

אנחנו נוצרים. ופתאום - תודעה. אנחנו נולדים עם ההבנה הכי
בסיסית-"אני חי". איזה אושר. אנחנו חיים. נפלה בחלקנו הזכות
לחיים.
מתוך 3 מיליון זרעים נבחרנו אנחנו לצאת לאוויר העולם בצורת אדם
שיכול לחשוב בצורה מודעת. כמה נדיר, כי למעשה יכולנו באותה
קלות להגיע לעולם הזה בצורת נמלה או עץ או אבן או לא להיוולד
בכלל. יכולנו להיוולד בעולם אחר בתור יצורים חד תאיים שחיים
ללא מחשבות. אבל לא, נבחרנו להיוולד כבני אדם, יצורים עם
מודעות, ולא סתם להיוולד כבני אדם, אלא להיוולד גם בתקופה שבה
אנחנו יכולים לעשות כמעט הכל; לפגוש אנשים מתרבויות אחרות,
לאכול מאכלים שונים, לבקר בארצות רחוקות, לטוס לחלל. כל מיני
זכויות שכאלה נפלו בחלקנו, ובעוד שאנחנו תינוקות אנחנו מודעים
לכך.
אנחנו מתחילים את חיינו כך, באושר. אך ככל שאנחנו מתפתחים
המודעות הברורה הזו של אושר נהיית פחות ופחות ברורה. אנחנו
נותנים לדברים שמסביב להשכיח מאיתנו את העובדה הזו ונזכרים בה
לעיתים רחוקות ולזמן קצר. משרישים בנו את המחשבה שאם אני בוכה
או כועס אז אני לא מאושר, אני לא שמח. כשלמעשה הדברים לא
סותרים. אז אנחנו מאמינים למה שאומרים לנו וכל מיני דברים
מסביב מחזקים את האמונה הזו ואנחנו מאבדים את הזיכרון הזה של
אושר וממשיכים לחיות בשכחה.

אני אגדיר לכם מה זה אושר. אדם מאושר זה לא מישהו שלעולם לא
בוכה או מתעצבן. זה לא מישהו שמחייך וצוחק כל הזמן ולא מדבר על
בעיות. אושר היא התכונה הכי בסיסית, היסוד של היסוד, שקיים בכל
אחד מאיתנו, התכונה שמוכיחה שכולנו דומים בעצם. זו התכונה
שמכירה תודה על החסד שניתן לנו בקיומנו. אושר זה מה שמונע
מאיתנו להישבר. זו התזכורת שאנחנו מקבלים כשקשה לנו בדרך. אושר
הוא לא יעד, הוא הדרך שאנחנו עושים בחיים.
אם אני בוכה כי ההורים שלי מתגרשים, ואם אני כועסת כי השפילו
אותי, ואם אני מתוסכלת כי אני לא מצליחה- אני עדיין מאושרת.
הרגשות שלנו לא סותרים או שוללים את האושר הבסיסי שאיתו אנחנו
נולדים. להפך, הם מחזקים אותו, כי החוויות האלו מחזקות אותנו
ומלמדות אותנו על אושר. אני נותנת לעצמי להיות מאושרת בכך שאני
מאפשרת לעצמי לכאוב ולשמוח ולכעוס, אני לא מדחיקה את הרגשות
הטבעיים שלי, אני מאפשרת להם לצאת החוצה ולשחרר אותי מהפחד
להיות אומללה, כי גם זה טוב.
אדם מאושר הוא אדם שבוכה וכועס ומחייך וצוחק ועושה שטויות, הוא
אני ואתה והם, האנשים הבודדים שלא נותנים למודעות הזו להישכח
ונאחזים בה ומכירים עליה תודה. אין דרך לאושר כי הוא קיים
מהרגע הראשון, בתוכנו, מנקודת ההתחלה.
כל מה שנדרש זה להיזכר.
ולעולם לא ניפול שוב.