הרחובות רחבים,
זה מרגיש כמו בסרט ישן,
מכוניות משנות החמישים,
והאנשים, בשחור ולבן
הזמן עמד מלכת,
הכל קצת לא מעודכן,
אנחנו בצבעי הקשת,
והם, בשחור ולבן
אף אחד לא ממהר,
למרות שהעולם לא עוצר,
אין מחר, יש רק עבר,
קצת רום וזה נפתר
וכולם על החום מתלוננים,
כי השליט, זמנו עבר,
בחוץ הם עוד רוקדים,
בשבילם אין מאוחר
שוב נוסטלגיה קלילה,
על אהבה כוזבת,
היא לעולם לא תתבגר,
התזמורת עדיין מנגנת
קופסה קטנה,
סגורה לה במימי הים,
ובתוכה הם חיים,
קצת בשחור, וקצת בלבן
לפעמים עם רצון, לפעמים פשוט סתם
אף אחד לא ממהר,
למרות שהעולם לא עוצר,
אין מחר, יש רק עבר,
קצת רום וזה נפתר
וכולם על החום מתלוננים,
כי השליט, זמנו עבר,
בחוץ הם עוד רוקדים,
בשבילם אין מאוחר
ואנחנו שבאים בצבעים,
נכנסים ואליהם מתוודעים,
לפעמים מתלוננים,
אבל בסך הכל די שמחים,
והם שם יישארו,
חלקם ינסו לברוח,
אך ודאי יבואו אחרים,
שאת הקסם לא ירצו לזנוח |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.