חכם סיני זקן, אמר פעם לחכם סיני עתיק:
לא חשוב מה עשינו, השאלה היא מה עוד נספיק.
צריך לספור את השנים שנותרו עד מאה ועשרים,
וכך גם נלך ונהיה צעירים.
אמר החכם העתיק  לזקן:
זה שאתה זקן, זה בטוח.
מנפנף עם הזקן את פיקחותך ברוח.
אך עניין החוכמה הוכחה עוד דורש,
למרות שבאמת אתה חושב כמו ילד בן חמש.
ואם תמות שבע ימים ובינה?
בן מאה עשרים ואחת שנה?
אני שואל אותך,
תהיה במינוס כל ימי מותך?
שלח הזקן את ידו בעתיק,
תלש את זקנו ופנס לו הדביק.
התחמם העתיק, ותקע לו זבנג,
עד ששכלו בראשו התפוגג.
כרת ראשיהם הקיסר הצעיר
ותלם בצמותיהם על חומת העיר.
וכך הם לא הזקינו עוד ולא נעשו צעירים,
והשאלה עוד מהדהדת כמו חכמתם בשירים.
ומי שיבוא לסין הקסומה,
ומי שילך לטייל על החומה,
עוד יראם מתנדנדים ברוח הסינית,
כמו אגוזים קלויים, על עץ התפוז המנדריני.