כשאני מתעוררת בבוקר ומתייאשת לגלות שאני עדיין בין החיים,
האם אתה עדיין חדור בתחושת שליחות ורצון לשנות אחרי כל
זריחה?
כשאני שותה את הקפה שלי על גג בטון של בונקר שם על גבול לבנון,
לבד עם הסיגריה, האם את מחייכת כשאת צופה בו נם את שנתו?
כשאני מתאמצת להדביר את שאון המחשבות האפלות על ידי זרם המים
במקלחת, האם אתה מאושר לדעת בשביל מה אתה נלחם?
כשאני נוסע ומביט דרך החלונות בעיניים ירוקות שדוהות עם המדים,
האם את מדלגת לבית הספר כי טוב לך סוף סוף?
כשאני מוקפת בכל חבריי ומטפטפת לאט אל בין המרצפות, האם אתה
מושל ביד רמה ובחן ובאצילות, אהוב על כולם כמו שרצית להיות?
כשאני סופר לאחור את הדקות בהמתנה ללילה הבא והשנתיים
שמאחוריו, האם את מתפללת שהרגע הזה יימשך לנצח?
כשאני חוזרת לדירה המטונפת והמוזנחת שלנו ומנשקת אותו לשלום,
האם אתה יושב מתחת לשמיכה, אוכל שוקולד וצוחק?
כשאני פותח את הדלת והחושך נשפך פנימה יחד עם אור פנסי הרחוב,
האם את מכניעה אותו בנשיקות וגוררת אותו למיטה?

כשהגוף שלי שוכב פה, חלול ותפל ומת ומכורסם, מניח ליום שהיה
לגבות את מחירו, והראש קבור בשנה אחרת, כשהעצים היו ירוקים,
השמש הייתה זהובה וכולם נעלמו חוץ ממני וממך, הייתי רוצה לדעת
- האם גם אצלך הכל ממש נפלא?