אני נושא עיניי אל המגדל ללא משים
ראשו יציב בין עננים רופסים
אישה חוצה - יפה גם ברמזור אדום
תוהה, האם רבות כזו היו בסדום?
עומד לבד, נשען, מביט, שומע - סתם
אוטובוסים מתקרבים - יש עוד רבים מאוד כמותם
מזהה "27" כי הוא בראש מעיניי
למה משתרעת לה בת-צחוק על-פני פניי?
אני יושב שקט וממולי שחות דמויות
אני רואה אותן גלויות, אך הן רואות עצמן סמויות
אחת צוחקת משום מה, אותי מצחיק דבר נפרד
אך במבט בין שני זרים שמחות שונות נהיות אחד
אני נושא עיניי אל ביתי - של אחרים
סמטה גואה חיים במעופן של ציפורים
הכול ער בעיר. אני מבין בהשתאות
אני פתאום רואה "הכול" ומתמלא במשמעות.
ת"א... מצחיק איך שהציפורים שלך מילאו אותי חיים,
יותר מכל תרבות בתי הקפה שלך, שאולי מסמלים אצלי דווקא ריק
וניוון. אבל אלה החיים...(?) | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.