הנה בא הרגע אך לפניו עוד רגע לחשוב
כך אחכה בתבונה של שיניים קפוצות למבט של דבר עבירה
נרעד לקרבת שפתיים כסילות של נעורים לבלי שוב
כי נדמה שהשטות שהייתה הפקרות הומרה תמורת אחריות עדירה
עוד קרבה הקרבה המובטחת וחסרת הביטוח
שבשלה כוננתי על יסוד סקרנות נופש לנפשי החשוכה
ומנגד עיני לא האופק, רק אויר בו גופי מתייצב לא מתוח
הכול כדי להקריב ברגע את נפשי לבדידות הקשוחה
בחישה של אדם שחיכה זה זמן רב אחזר וארדוף אחרי אור ראשון
לא אבקש לי מאור, כי ער אנוכי, אלא רק יום חדש על צלו וחמתו
רצוני בווידוי רצינות-דעתי תקוותי בתגלית במצולות האישון
לו רק ארד לעומקו של עניין אצא איש נשכר שאף שימחה יש אתו. |
